רציתי שתגיד לי את מה שקשה לשמוע ואת מה שאינני מסוגלת להכיל, שתכאיב לי בלב ואני אכעס בכל הגוף הזה שלי, שפעם אהבת יותר. לפעמים אני רוצה שתחזור בריצה ותיכנס עם הראש בקיר לכבודי.
חשבתי שתהיה אמיץ וחסר פשרות ונתאבד ביחד אל התהום שהיא האהבה שלנו. רציתי לדעת איך לאהוב אותך נכון ויפה, שתוכל לתלות אותי על הקיר בסלון, וכשיבואו אורחים תוכל להתגאות ביצירת הפאר של הרגשות שלי כלפיך. ניסיתי לכאוב אותך פחות, אבל נהרגת לי מול העיניים של הנפש, התאבדת לבד ולא נתת לי לסחוט את ההדק שלי. שמת מעצור ומתת לי מהחיים.
לא עצרת לחשוב מה אני רוצה, אז התחלתי לרצות המון, כדי שתשים לב שיש לי רצון חופשי ותלמד להעריך אותי כמו שאתה אוהב, שתסתכל עליי ותגיד שאני יודעת מה טוב בחיים ונתעלם ביחד מהעובדה שאני בעיניים עצומות על מיליון קמ"ש.
רציתי הכל ולא-כלום, שתהיה לי אף אחד וכל העולם.
חשבתי שתהיה אמיץ במקומי.
פעם ישבתי הרבה במרפסת, אחרי יום עבודה, עישנתי בשרשרת וצבעתי פילטרים של סיגריות בצבע מבוגר.
מעניין אם הייתי יפה בעיניך אז. ומעניין אם אני יפה ככה גם היום, כשאנחנו נתקלים במקרה ברחוב מלא זרים כמונו.
דרוש: אומץ לשלוח
נזכרתי איך נעלתי את הסנדל החדש הזה שלי, שהרצועה שלו קצת גדולה עליי. הסתובבתי ככה יום שלם, עם רצועה לא מחמיאה, כשבראשי המחשבה שאבא שלי הוא זה שהיה נוהג לחורר רצועות לילדה הצנומה מדי שלו.
הבנתי לרגע איך הגיע תורי לחורר בעצמי, אבל אז גיליתי שם חור קטן נסתר, בדיוק למידותיי,
חור שאתה עשית. עוד חור שיזכיר לי אותך.
קיוויתי לישון איתך עוד פעם אחת, כמו לחזור לעוד טבילה אחת במים הנעימים, רגע אחרי שיצאתי מהם רטובה ורועדת מקור.
הסתכלתי על תמונות שלך מפעם, כשלא הכרתי אותך, וניסיתי לשכנע את עצמי שמעולם לא הכרנו בכלל. אבל אז מצאתי תמונה שלנו, שתזכיר לי שדווקא כן ידעתי מי אתה, דווקא אותה רציתי לשלוח אליך מבלי לכתוב כלום, לתת לה לצעוק עליך: "תראה איזה מאושר היית, יא טמבל!"
רציתי לדעת אם בחור כמוך צריך שבחורה כמוני תקרה לו, או שיום אחד אני סתם אהפוך לעוד אחת בסבב ה"ערה?" שלך. רציתי למרוח אותך על הלב שלי, להשאיר כתמי צבע בכל פינות החדרים. רציתי שתמרח אותי גם.
מרחת אותי אחרת, יותר מדי.
לפעמים אני עוברת בשכונה שלך ומזייפת לעצמי שאני לא רואה שהבית שלך ממש לידי,
כי אם אפתח את חלונות הרכב, אולי אשמע אותך שותק במרפסת, כרגיל.
רציתי שתשתוק פחות, שתצחיק אותי כמו פעם כשהיית רוקד לי בסלון בתחתונים ועל הזין השכנים ממול.
אבל לא עצרת לחשוב מה אני רוצה.
אז הלכתי לרצות רחוק, במקום שבו ישבתי עם קומץ הגיגים שכתבתי אליך וקיוויתי שלעולם לא תקרא.
// לולה
