״מה הקשר לא בנוי לקשר?״
שמעתי רבות את הביטוי הזה, שהפך מעת לעת לאימרה שגורה, עד שהחלטתי להעלות את העניין על הכתב.
נכנסתי למיטה, התכסתי בשמיכה ושיחזרתי את היום שהיה בזמן שצפיתי ב"היום שהיה" ותהיתי לעצמי, האם שיחקתי את המשחק לא כשורה, או שאני סתם לא קשורה?
הכל התחיל לפני כשנה, כשחברה רצתה לסדר לי "בחור להביא הביתה". סקפטית שכמותי שללתי את העניין על הסף, עד שהעלאתי לה את הסף והיא קבעה עובדה, וקבעה בינינו פגישה.
בהתחלה העניינים התנהלו לפי הספר, הוא רצה אותי יותר מאשר שאני רציתי אותו, חיזר אחריי, התעניין, בירר לאן אני יוצאת ומתי אהיה פנויה להיפגש. העניינים התהדקו אף יותר במבצע החם בקיץ האחרון, כשדאגתי לשלומו והתחלתי לפתע להרגיש געגוע לבחור, שעד לפני מספר חודשים לא ידעתי בכלל על קיומו. זה הלחיץ אותי וריגש אותי גם יחד. עצרו, נחזור לאפס בהמשך.
ערב שישי, בחוץ אפס מעלות, חברה שלי ואני נוסעות ברחוב הרצל שברחובות, כשהאוטו על ידנו מכיל מספר מינוסים המראים סימנים חיוביים. אולי בגלל שהיו אלה גברברים צעירים בשיא המיניות שלהם, או בגלל שהשתדלו בכוח לנסוע בקצב שלנו ולתפוס אותנו בכל רמזור ורמזור, או אולי בגלל שצעקו לנו מהחלון "יאללה איזה שאפות וואלק לא תתני מספר??" אמרתי לו כן, אתה אפס.
העקשנים לא הבינו את הרמז והמשיכו בהצעות מגונות כמו להצטרף אליהם לארוחת ערב, פה כבר נשברתי. שאלתי את הנהג ברמיזת נימוס קלה: "אתה פנוי לקשר רציני?" העלם ענה: "כפרה אני לא בנוי לקשר בנעליים!" אני בהלם. כך הבנתי את השלט "תינוק באוטו".
ואז זה הכה בי, כמו ברק בלילה חורפי שכזה, גברים יותר לחוצים מחתונה, מאשר הלחץ שלנו לחתונה.
כך, באותו היום התחלתי לשאול את עצמי שאלות רבות: למה דברים קורים כך ולא אחרת? למה מחזרים אחרי עשרות כשאני רוצה דווקא את האחד שלא רוצה? למה אחרי אקט מיני נשים רוצות את הקרבה וגברים רוצים את הריחוק? ולמה למען השם אני לא מצליחה לרזות כבר?!
כדרך הטבע, לכל שאלה יש תשובה. דברים קורים בדיוק כפי שהם אמורים לקרות, לכן הם לא קורים אחרת, מרפי, פיזיולוגיה ובגלל שלכל הרוחות והשדים אני לא מפסיקה לאכול!
החלטתי לא להגיד נואש ולפנות לעזרה מקצועית בתחום, לקבל מעט הכוונה מקצועית, דעה אובייקטיבית ולהרחיב אופקים, בעיקר לאור עובדה שלאחרונה התרחבתי אופקית..
במספר מפגשים היא עזרה לי להבין שאני לא צריכה לקבל אישור מהסביבה כמה אני שווה, לאהוב את עצמי תמיד גם כשלא הכל מושלם, להגיד לגבר בדיוק, אבל בדיוק מה אני רוצה, אחרת הוא לא ינחש לבד, כיצד להיות עצמאית ואיך להתנהל יותר טוב מבחינה כלכלית. כך שלאחר כמה מפגשים, כשהתרוקן חשבון הבנק שלי, הבנתי שאני צריכה לפתור את הבעיות שלי בעצמי.
ונחזור לאפס מספר אחת, אם אפשר בכלל למספר אפסים, לאחר שהעניינים התחממו, היחסים התקיימו והקשר הלך והתהדק, קיבלתי ממנו הודעה שהוא מעוניין לעשות תיאום ציפיות ושהוא מעוניין לשמור על יחסי "קז'ואל" כי הוא לא בנוי לקשר. עניתי לו שתיאום ציפיות עושים לפני המעשה ואת זה לומדים כבר בגיל אפס.
איפסתי את ההודעה ונכנסתי למקלחת. בזמן ששחררתי כמה קשרים בשיער הבנתי שאני צריכה לשחרר את הקשר עם האפס כדי לפנות מקום לאפס הבא אחריו.
אני לא מתייאשת, אחרי הכל אומרים שצריך רק אחד שבזכותו שישה אפסים יהיו שווים למיליון. ובעניין ה"בחור להביא הביתה" – זה כבר תור לשבוע הבא…
// רוני כהן
