היא סטודנטית צעירה שגרה במרכז הארץ. בעברה הייתה קצינה בצבא ומאז שחרורה הספיקה כבר לטרוף חצי עולם. היא טסה וטיילה ואחרי שחוותה מספיק החליטה שהגיע הזמן לחזור. היא התחילה תואר ראשון באחת האוניברסיטאות במטרה לסיים אותו כמה שיותר מהר ולהיכנס לחיים החברתיים והפוליטיים בארץ.
גם הוא אחד כזה. לומד שם כבר שנה ג'. "מקסים וחינני" היא מתארת אותו.
"נו… ספרי כבר" האצתי בה בטלפון, "מי הבחור שגורם לך להתרגש כאילו זו הפעם הראשונה?".
"זה לא לטלפון, זו שיחה שדורשת קפה וסיגריה במרפסת" ענתה בקול מהסס.
כשהגעתי הקפה כבר היה על השולחן, "שבי" פקדה עלי.
"תראי איך את דרמטית" אמרתי בחיוך, "אם את לא יוצאת מהארון לפחות, אני קמה והולכת".
היא סיפרה שהם הכירו באחד הימים באוניברסיטה. לעיתים סטודנטים שנה ג' חופפים את שנה א', "סוג של היררכיה כזאת" הסבירה לי, "לא אמור להיות קשר בין החופף לנחפף מעבר למה שקורה בלימודים, והגבולות ברורים מאוד".
הם היו מדברים הרבה במהלך היום. הוא היה מסביר לה את המקצועות השונים והיא הייתה מקשיבה. מקשיבה בספרייה, מקשיבה בכיתה ומקשיבה בקפיטריה.
לאט לאט הקשר ביניהם הפך לאינטנסיבי יותר והיא התחילה להקשיב לו גם בהפסקות.
בחוץ קר ובשביל להתחמם היא מרימה את ספל הקפה המקושקש ולוגמת לגימה קטנה, אחת כזאת שלא תשרוף לה את הלשון.
"השיחות שלנו התחילו מפוליטיקה וממשל" אומרת בחיוך, "התחלנו לחשוב על מפלגות חדשות שאפשר להקים, אמונות שונות שאפשר להחדיר ואיך לעזאזל אפשר לקדם את המדינה הזאת".
"ואיך לעזאזל המדינה הזאת קשורה לשיחה שלנו?" אני שואלת
"אין לך מושג כמה" היא עונה.
מפה לשם הוא שלח לה בקשת חברות בפייסבוק והשיחות נמשכו גם שם. שני צעירים שמנסים לחשוב כנגד כל המוסכמות ולשנות את העולם, וככה פתאום השיחות שלהם נעשו עמוקות יותר והגבולות הברורים בין סטודנט שנה ג' שחונך סטודנטית שנה א' נעשו מטושטשים.
"אחרי כמה ימים הוא שלח לי הודעה בפייסבוק".
"הופה! בפייסבוק" אני קורצת לה.
"בפייסבוק. הוא אמר ששכח להסביר לי איזה משהו חשוב ושאל אם יש לי זמן. מפה לשם עברנו לדבר על דברים אחרים והוא ביקש בנימוס ממיס את מספר הטלפון שלי".
"שלושה שבועות דיברנו מעבר לשעות הלימודים. לפעמים בפייסבוק ולפעמים בטלפון. לא מזמן הייתי צריכה לסיים את השיחה שלנו כי התחלתי משמרת בעבודה והתגובה שלו הייתה שאם אני רוצה הוא יכול להגיע להעביר לי את הזמן. אז נתחיל בזה שאני לא מדמיינת כלום, נכון?"
"מדמיינת? אני שואלת "מה יש פה לדמיין? הבחור מעוניין. אז מתי אני פוגשת אותו?"
"זה קצת יותר מסובך ממה שאת חושבת" היא עונה לי ובולעת רוק, "הלוואי ולא הייתי מרגישה את כל מה שאני כבר מרגישה והלוואי וזה לא היה כזה מסובך".
זה השלב שהגלגלים בראש מתחילים להסתובב. עם מי היא כבר יכולה להסתבך? אולי עבריין? אבל עבריין שלומד באוניברסיטה וחונך סטודנטים? אני בספק. אולי הוא נשוי? בתמימות אני חושבת שמישהו נשוי היה מפעיל את הראש קצת יותר והיה מנסה לפחות להסתיר את הדברים באוניברסיטה.
"הוא מקסים" היא עוצרת את מחשבותיי, "אני לא אומרת לך סתם. בוגר לגילו, אינטליגנט ואיש שיחה. הוא שנון, חמוד ומדבר שלוש שפות"
"אז אני לא מבינה" אני קוטעת אותה "גם חכם, גם מקסים, גם חתיך, גם שנון וגם מדבר שלוש שפות. עברית, אנגלית וצרפתית?" אני אומרת בטון מתנשא.
"ערבית".
// שי רוזנפלד
