השעה 7:30. השעון מצלצל. יום שישי. קפוא בחוץ והרעמים בלתי פוסקים. חושך. יותר חושך בעיניים כי השמש כבר יצאה, אבל חושך. הבנתם את הכוונה.
אני מתהפכת במיטה ומכבה את השעון בנונשלנטיות. אחרי דקה אני מכוונת אותו ל-7:45, אחרת אין סיכוי שאקום. "עוד רבע שעה של שינה מתוקה", אני חושבת לעצמי. מה כבר יכול להיות?..
7:45. השעון שוב מצלצל, יונתן מאיים להעיף אותו עלי אם לא אתעורר או אכבה אותו (אחד מהשניים) ואני מתחילה כבר לחשוב על תירוץ שישמע מספיק טוב ללמה לא הגעתי לאימון היום. משפטים כמו "מה עשיתי רע בחיים" ו״למה זה מגיע לי?!״ עוברים בראשי. למה עד שסידרתי לי מערכת שאין בה לימודים בשישי בבוקר (גם כשהיו מעולם לא קמתי אליהם) אני צריכה לקום בפאקינג 7:30 ועוד בשביל להזיע יחד עם עוד שמונה בנות?!! למה?!
"אני אגיד שאני חולה", אני מסננת לעצמי בלב, אבל רגע – אתמול בערב העלתי תמונה של יין לקבוצה בוואטס אפ וכתבתי כאילו הכל כרגיל ופתאום אני חולה?
"אגיד שכיבתי את השעון מתוך שינה", ושאני לא רגילה לקום בשעות כאלה בשישי. הן בטוח יבינו. ממש…
לא ויתרתי. כי אני רוצה להאמין שאני ווינרית וגם כי יש גבול לכמה בטטה אפשר להיות. גם הקרבתי ערב יציאה ונשארתי בבית וגם לא אקום?!..
הגעתי. גם ענת הראל הגיעה, והיא קמה עם אנרגיות מטורפות כי היא ענת הראל ואנחנו – אנחנו. היא פשוט שכחה שיש כאן בנות שלא התאמנו עשר שנים, ואיך לומר זאת בעדינות… היא "קרעה לנו את הצורה״- בתקווה שיום אחד יהיה לנו ישבן חטוב כמו של ג'יזל (אגב, קראתי אתמול שלאמהות עם ישבנים גדולים – יש תינוקות חכמים יותר).
כל המתאמנים בחדר הכושר תמיד נראו לי פאנטים. ואני שונאת פאנטיות. אבל עם הקבוצה הופתעתי לגלות שאפשר להתאמן וגם להיות "אנושי". הבנות עישנו אחרי האימון, אכלו עוגה ובאימון הראשון אפילו שתינו שמפניה!! אבל אני? אני פוחדת לצאת יום לפני, פוחדת לשתות לפני, מקווה שלאט לאט זה ישתחרר..אפרת ורעות טוענות שהכי כיף להתאמן עם האנגאובר.. (כן הא?..)
בסוף האימון יצאנו לרוץ בגשם וזה להפתעתי היה משחרר ..
בתכל'ס, היה כיף להתחיל את היום ב-10:00 רעננה עם אנרגיות, במקום לקום ב-11:000 כמו בטטה. לא יאמן אבל נראה שבסוף עוד אהנה מהסיפור ולא אתענה. אני מתחילה לראות ניצוצות של אושר כבר עכשיו, חוזרת הביתה מהאימון שמחה יותר ושלווה יותר. מסתבר שאפשר לחיות טוב יותר, בריא יותר, רק צריך להקים את עצמך מהמיטה. וכשיש איתך עוד תשע שעושות את זה – זה לגמרי מנחם…
בואו לעקוב אחרינו באינסטגרם neversaynever_crew@
// יעל מונרוב