אני עדיין מתרגשת בכל פעם שאתה מניח את מפתחות המכונית על השידה בכניסה לבית, למרות כל הבלאגן ושאני באמצע טיגון שניצלים בעוד הילדים מחריבים את כל הבית עם עוד שלושה חברים שלהם ואני כבר בקריסה טוטאלית פתאום מגיעה הנשיקה הזאת שלך שמרגיעה בי את הכל.
בכל פעם שאני שומעת את הצליל הזה, צליל המפתחות, אני נזכרת ביום שבאת לאסוף אותי בפעם הראשונה. לא אהבתי את טון הדיבור שלך, שלא נדבר על האף ועל הנעליים המחרידות שנעלת באותו היום, בשיא חוצפתך הזמנת את הבירה שלך לפני ששאלת אותי מה אני רוצה לשתות וגם בפתיחת דלתות לא היית טוב, תמיד מיהרת לפניי ונעלמת לי באופק בעודי מתקשה לפתוח את דלת המסעדה או הבר. לא סבלתי את דירתך החצי מעופשת ולא את התנור המלא חלודה שזרקנו ביום שעברנו לגור ביחד.
חודשים לקח לנו להבין אחד את השני, הבנו שכשמסר נשלח אז הוא יכול להתקבל אחרת לגמרי ממה שתכננו בצד השני, עצבנת אותי כשהיית מתקשר להציע לי להיפגש בעשר בלילה וכלום לא עשית נכון.
רק אחרי כמה חודשים טובים הבנתי שכל מה שגבר כמוך צריך זאת דחיפה בתחת, מישהי שתזיזי לו את הקופסא כי אחרת זה לא יזוז, דמיינתי אותך מזדקן בדירתך עם חמישה חתולים וגם מאכיל את כל שאר מחוסרי הבית בבופה בוקר וערב מתחת לבניין שלך.
עברנו שנים לא פשוטות, מהרגע שהצעת לי להינשא לך עד לרגע שקנינו בית במושב, התמודדות של פערים תרבותיים וחברתיים, מגיע לנו גביע על זה, זהב כמו שמקבלים בתחרויות, שהיית בהלם שאתה עושה חופה דתית למרות שכל חייך אמרת לי שאין מצב שזה קורה, כשלבשת חליפה מגוחכת ועשינו טקס חינה מביך בשביל שההורים שלי יהיו מרוצים, כשהסכמת לספר את יובלי כשהיה בן שלוש כי ככה נהוג אצלנו.
גם אלף מילים לא יספיקו כדי לתאר את ההרגשה הזאת ושזכיתי בך, אתה העוגן שלי והמשענת שלי, בזכות קיומך אני יכולה לבוא אליך בכל שעה ולשפוך את כל מה שיושב לי על הלב, אתה הכותל שלי והחבר הכי טוב שלי, המאהב האולטימטיבי, שעדיין לא שוכח בכל בוקר להשאיר לי פתק קטן על הדלת רק בשבילי, שלא שוכח את השושן צחור ביום הולדת שלי ובימי נישואין. אתה היחידי שיכול להגיד לי שהשמלה שקניתי מכוערת, שלא הייתי צריכה להגיד את מה שאמרתי לאמא שלי ושאתה מרגיש שאנחנו מתרחקים ושמהר אתקרב חזרה. אתה היחידי שמצליח להרגיש את זוויות פניי כשאני עומדת לבכות, את המצח המכווץ שלי כשאני עצבנית ואת המבט הקר שלי כשאני כועסת עליך.
והיום אנחנו שבע שנים ביחד, שבע שנים של אהבה ואושר והשלמה וחברות ותשוקה אמיתית.
אני אוהבת אותך בכל רמ"ח אבריך, כולל את האף, אוהבת את טון הדיבור הזה, את ההומור הבלתי פוסק שלך גם כשאנחנו רבים, את הסרקסטיות, את זה שאתה פותח לי את הדלת כי אתה יודע שזה חשוב לי, את זה שאתה לא שוכח להגיד לי לפחות פעם ביום שאתה אוהב אותי ואני בעיקר שמחה על ההזדמנות שנתת לי לאהוב אותך ושבחרת דווקא בי, כי כשאתה לידי, כל הרוע שבעולם מתפייד לו.
אתה היחידי שאני מתגעגעת אליו גם כשהוא לידי.
תודה על היותך.
אני.
// מורן נווה
