"אסור לפתוח שנה חדשה עם דיכאון. אסור לפתוח שנה חדשה עם דכאון…" אני ממלמלת לעצמי את המנטרה בעוד אני מנסה לגרד את עצמי מהמיטה עשרים דקות אחרי שהייתי אמורה לקום. נפלא, רק התחיל ינואר וכבר אני הולכת לאחר לעבודה. לא בא לי ללכת לעבודה בכלל! קר לי וכואבת לי הבטן. את יום האתמול סגרתי כשאני טיפה מסוכסכת עם השנה שהסתיימה ואת שאריות הבאסה אני מוציאה על השנה החדשה, כי אני לא תמיד מצליחה למנוע מעצמי להוציא תסכולים על צד שלישי שלא קשור בכלל לויכוח.
עשיתי קבלת פנים לא הכי נעימה ל-2015. נכנסתי למיטה בשעה 23:00 בשנת 2014. בשעה 00:00 בשנת 2015 התעוררתי מקולות זיקוקים וצעקות. עשיתי פרצוף עצבני וכיסיתי את הראש עם השמיכה, מנסה להתעלם מהרעש. השנה הזאת מתחילה איתי לא טוב. בעוד שאני מדמיינת את הפרצוף שלי על ממים במקום גרמפי קאט ונוזפת בעצמי על היותי סבתא זקנה בת 28, צללתי חזרה לחלום. ואז השעון המעורר העיר אותי בשעה 6:30 בבוקר של שנת 2015.
מזדקנות לנו בשקט
"די, תרגעי. שנה חדשה. אולי היא תהיה יפה יותר מהקודמת…" אני ממשיכה במסע השכנוע העצמי שלי. הצלחתי לגרור את עצמי איכשהו לחדר האמבטיה ובהיתי במראה, מסתכלת על שורשי השיער הלבנים המתארכים ומורחת את הזמן. אני צריכה שוב לקבוע תור לספר. אין לי כוח להרים את מברשת השיניים בכלל.
את 2014 התחלתי עם ים מוטיבציה. בערך באוגוסט הייתי בשיא המוטיבציה שלי ומאז דברים לא הפסיקו להתדרדר. השנה הזאת הרסה לי רצף של שבע שנים בעליה. אולי אני מגזימה, אין ספק שגם בשבע השנים הטובות שלפני סוף 2014 היו לי לא מעט רגעי שפל, אבל משום מה רגעי השפל של 2014 נחקקו לי יותר מהשאר. לא בגלל שהיא לא הייתה טובה אלי ברובה, אלא כי סיימנו את החברות שלנו בפיצוץ גדול. אולי כי היו לי תקוות לא ממומשות ששנת 2014 תהיה 2012 החדשה.
אני אקבל את 2015 איך שבא לי
2012. אחחח… לא הייתה עוד אחת כמו 2012. סיימתי תואר, אימצתי כלב, הייתי במערכת יחסים, ידעתי לצאת מהקשר כשהוא הפסיק להיות טוב אלי, טסתי למזרח ולאחר שחזרתי מצאתי עבודה כמעט מיד. 2012 הייתה נפלאה אלי. לא מכחישה, גם שם היו כמה דברים שבעטו אותי, אבל היה לי כל כך קל לשכוח מהדברים הרעים שקרו ולהתמקד בטובים. 2014 לא אפשרה לי את החסד ש-2012 נתנה לי. היא לא תהיה 2012 גם אם היא ממש תרצה.
ולגבי 2015, אני מאוד מקווה שהיא תסלח על הוצאת התסכולים שלי ועל קבלת הפנים הגרועה שלי. פשוט מהקשר האחרון שלי, עם 2014, יצאתי פגועה. זה לא קשור אליה. אני מקווה שהיא תהיה חכמה מספיק לראות אותי כמו שאני- בחורה שמתחת לשריון ומאחורי אלף המחסומים, רק רוצה לאהוב את השנה בה היא חיה. אני מקווה שהיא תהיה רחומה מספיק בכדי להנחית עלי את המכות שלה בצורה עדינה. שתדע ללמד אותי עם הגזר כמו ש2014 ידעה ללמד עם המקל. שתדע לקבל ולאהוב אותי בדיוק כמו שאני ואם תשים בדרכי מכשולים, תדע לתת פרסים בסופם. שתתן לי לחיות את חיי בשקט, אך לא תנוח על זרי הדפנה ותיצור לי נקודות עניין. והכי חשוב- שלא תקח אישית את התסכולים לי מ-2014, הרי בסופו של דבר אני אעבור אותם ואז נשאר רק שתינו- פתוחות להכיר אחת את השניה ולקבל אחת את השניה בדיוק כמו שאנחנו.
// לינור סקוטלסקי
