שוב כאן, נכון שלא כתבתי כבר כמה שבועות ונעלמתי קצת. להפתעתי הרבה, חברתי מ'גיבור תרבות' שאלה מתי עולה לאתר פוסט חדש כי היא עוקבת ומחכה כבר לקרוא אותי. היה לי תענוג אמיתי לשמוע ותודה על הפרגון ארלט! אז אני עדיין כאן ממשיכה ועובדת קשה ודבקה במטרה.
השבוע אני גאה לספר שירדתי סך הכל 13 קילו וכנראה שגם די רואים עלי. הבגדים שהיו מוסתרים אי שם בתוך הארון כי היו קטנים מידי פתאום מבצבצים החוצה, ואני שולפת פריט וחושבת: אולי עכשיו כדי למדוד? ואני מנסה את הג'ינס שלא לבשתי כמעט שנתיים ועכשיו יושב לי בול על הגוף ואת החולצה הלבנה עם הכתף הנופלת שפתאום נראית מתאימה בדיוק במקומות הנכונים. ולמרות שזה הכי שטחי זה גורם לי לחייך ואין מה לעשות זה פשוט הרבה יותר כיף להתלבש כל בוקר ולהרגיש טוב וכך לפתוח גם את היום.
וגם יש שמבחינים בי שוב בין ההמון, ואני מקבלת מחמאות מאנשים כמעט כל יום במיוחד מאלה שלא ראו אותי הרבה זמן וזה הכי משמח ומרגש בעולם לשמוע "ואוו איך רזית!" ו"את נראית מעולה, כל הכבוד!" ויש אפילו את אלו הקיצוניים שאומרים שאני לא צריכה לרדת עוד ושאשאר ככה ולא אהיה רזה מידי. ולרגע חולפת בראשי המחשבה שאולי אפשר להפסיק עכשיו ופשוט לשמור? אבל אני עוצרת את עצמי כי אני יודעת שאין סיכוי שאני מפסיקה עכשיו כי לרדת במשקל זה החלק הקל, ואחר כך צריך לשמור לכל החיים וזה ממש מפחיד.
אולי זה נשמע קצת לא הגיוני כי מה יותר קשה מלרדת במשקל? זה לוקח זמן ולעיתים מעייף ומתסכל מאוד. ונכון, ירדתי 13 קילו אבל אני רוצה לרדת עוד 10 לפחות ויש לפני עוד דרך ארוכה לעבור כי לא כל שבוע אני יורדת במשקל והמטרה היא לרזות בצורה נכונה ובריאה ולא לצום כל יום ולוותר על הפינוקים הקטנים.
מתוך עמוד הפייסבוק: 9Rooms
אבל אחרי שאגיע למשקל הקסם שלי תהיה לי עבודה עוד יותר קשה והיא לשמור עליו לכל החיים! תחשבו על זה שניה, עד סוף חיי, על יום מותי, תקופת זמן לא מבוטלת וארוכה כל-כך, ואיך עושים את זה? רק מלכתוב את זה אני נכנסת ללחץ. הרי כבר הייתי שם ונכשלתי ומפחידה אותי המחשבה להיכשל שוב. אף אחד לא אוהב להיכשל וברור שכולם רוצים להצליח אבל בשבילי ההתמודדות עם הכישלון בתחום המשקל מאתגרת במיוחד. אני מאוד קשה עם עצמי ולא מוכנה להיכנע או לקבל כישלון בכל תחומי החיים וכשאני נכשלת אז אני די שבורה מזה ולוקח לי זמן להתגבר ולהמשיך הלאה.
והריצה? זה לא פשוט לקום כמעט כל יום בחמש וחצי בבוקר ולצאת לרוץ כששבע מעלות בחוץ. השבוע לדוגמה רצתי רק פעמיים וכשקמתי לרוץ בפעם השלישית ממש לא היה לי חשק, הייתי עייפה, היה קר ורציתי לחזור להתכרבל במיטה החמה לעצום את עיני ולישון. מצד שני היה לי חשוב לצאת לרוץ וניהלתי ויכוח פורה ומעמיק עם עצמי כשעל כתף אחת יושב השטן שבי ועל הכתף השנייה יושב המלאך. בסופו של דבר הדיון הוכרע כאשר עליתי על המשקל ונוכח המספר שראיתי אמרתי לעצמי "יאללה תזיזי את התחת הגדול שלך ותתחילי לרוץ" ואז גם השטן והמלאך נעלמו להם בחלל חדרי. באותו הרגע גם התחייבתי לעצמי ללכת צעד אחר צעד ולא להכניס את עצמי להיסטריה ממחשבות על כישלון חרוץ בלשמור על המשקל. מקווה להחזיק מעמד.
מתוך עמוד הפייסבוק: 9Rooms
//קרן מקייב