יש כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לומר לך, אבל לא יכול.
יפה שלי, הלוואי ותרגישי את כל מה שאני לא יכול להגיד.
לפעמים את כן. לפעמים הכל מושלם לך ואת מרגישה הכל בבהיר ובצבעים. לפעמים את לא, ואין לך מושג כמה זה מעציב אותי.
אהובה שלי, כמה קשה לי להגיד את מה שאת רוצה לשמוע, מתי שאת רוצה לשמוע. אולי בגלל זה קשה לי. אני לא יכול להגיד את מה שאני מרגיש כשאת רוצה שאני אגיד את זה. אני לא יכול להגיד "אני אוהב אותך" כאוטומט, זה לא מרגיש לי אמיתי, ואם זה ככה, אז מה הערך של המילים?
לא. אני מעדיף לומר לך את זה בדרכים אחרות. מילים הן כל כך אוברייטד. אני רוצה שתרגישי שאני אוהב אותך בלי שאני אצטרך להגיד. לפעמים את מרגישה. הלוואי והיית מרגישה כל הזמן. כמה היית מאושרת אם היית יודעת שכל חיבוק אומר מיליון פעם "אני אוהב אותך" בכל שפה שקיימת, שכל נשיקה משמעותה "לא רוצה להיות בשום מקום אחר" כל ליטוף הוא "את הכי נהדרת בעולם". הלוואי ותרגישי כל מחווה, קטנה או גדולה בעוצמה שהיא באה ממנה. הלוואי ותביני כמה אני אוהב אותך גם כשאני לא אומר.
יש פעמים שבלי כוונה אני פוגע בך. הלוואי ותרגישי שזה לא בכוונה, הלוואי ותביני שאם הייתי יכול הייתי חוזר אחורה ומתקן. הלוואי ולא היית רוצה שאני אגיד את כל זה.
השתיקה שלי כואבת לך, רוב הזמן יותר מאשר מה שעשיתי שפגע בך. את כועסת, את מאוכזבת. את צודקת. את קוראת לי אדיש והשמיים נופלים עליי.
איך את לא מרגישה שאני כל כך מצטער? איך הראש שלך יודע והלב שלך לא מרגיש? איך את נעלמת לי בעצבות פתאום, ולמה אני לא יכול להגיד לך את מה שיוציא אותך ממנה?
אני הכל מלבד אדיש, והכי מכולם כלפייך. אני לעולם לא אדיש אלייך- לא הייתי ולא אהיה. אני רואה אותך בכל מקום, מחפש אותך בכל פינה. כל תנועה שלך נרשמת אצלי בראש, גם כשאת ישנה- כל תזוזה אני מרגיש, על כל תנועה אני מחבק אותך חזק יותר. גם מתוך שינה.
אבל אם אני לא מדבר, איך תדעי שאני מצטער? איך תרגישי שאני מתחרט? אז הנה אני כותב לך: הלוואי ותדעי כמה אני מצטער. טעיתי, אני יודע. אני משתדל להגיד לך את זה, ולפעמים אני פשוט לא יכול.
את בוכה, והלוואי ותפסיקי, כי אין לך מושג כמה כל דמעה שלך שוברת לי את הלב. גם כשאת טועה ואני לא רוצה לוותר על העקרונות שלי נשבר לי הלב כשאת בוכה. אז אני מחבק אותך הכי חזק שאפשר, והלוואי ותרגישי שאני לא מוותר לך ובכל זאת חושב שאת טועה, אבל שגם תדעי ותרגישי שאני אוהב אותך וזה בכלל לא קשור.
את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, ואת זה אפילו אמרתי לך פעם או פעמיים. אני לא יכול לוותר עלייך תמורת שום הון שבעולם. לפעמים, כשאת נוסעת רחוק אני מחבק אותך חזק חזק ואומר "הלוואי ותהני ותצברי חוויות מדהימות" ובעצם עם כל כמה שאני רוצה שתסעי ותבלי, הייתי גם רוצה שתישארי פה, איתי.
בובה, אין דבר בעולם שיחליף את האושר שנותן לי החיוך הזה שלך, זה שרק אני מוציא ממך כשאת מנסה להיות רצינית ואני לא נותן לך. החיוך שמתאפק שלא לצחוק. את הכל בשבילי. אני קם לידך בבוקר מאושר, והולך לישון לידך כל לילה מאושר. גם כשהכל משתבש בחיים שלי – את נשארת איתי ומחייכת אליי, ואני מתמלא אהבה.
הלוואי ותרגישי כמה העולם שלי השתנה מאז שנכנסת אליו, הלוואי ותרגישי את כל מה שאני לא יכול להגיד.
//אטי דניאל לוי