I say let's go for it
אנחנו צועדים יחד בשדרות סנסט, השקיעה אמנם חלפה אבל אורות הרחוב מספקים תפאורה הולמת. הוא תופס את היד שלי, מחזיק אותה חזק ואומר שהדירה שלו קרובה, עוד מעט נגיע. דרך העיניים שלי משתקף עולם קצת שיכור, תחושה שלא הרגשתי כבר יותר מידי זמן. הוא שואל אותי אם אל.איי מוצאת חן בעייני, אני עונה שהיא קצת גדולה, ואני קצת בודדה. הוא מניח את היד שלו מעליי, מחליק איתה לאורך הגב שלי ונעצר. מחליק עוד קצת למטה, מרמז על העומד לבוא. אנחנו עולים במדרגות, מתקרבים לדלת הכניסה, הוא תופס אותי חזק ומצמיד אותי לקיר, שנייה לפני שנכנסים, הכל לפי הספר, בדיוק כמו בסרטים. ואז בשקט בשקט הוא לוחש באוזניי:
"I can't wait to get you naked, I bet you taste so good"
(מתוך visualphotos.com)
אני תוהה עם עצמי אם אכן באנגלית זה נשמע יותר טוב. אנחנו נכנסים פנימה, הוא מיד מוציא שתי כוסות, מנת וודקה בכל אחת, קצת קרח, קצת מיץ חמוציות. אני מתיישבת על הספה, הוא מתיישב מולי. אני מתוודה בפניו שאף פעם לא הייתי עם בחור לא יהודי. הוא שואל אם לפי הדת שלי זה אסור, אני צוחקת בקול ועונה שזה ממש לא קשור. ברגע אחד הוא מפגין שנינות מרשימה ואומר שהוא נימול, ושהגיע הזמן שיהודים יפסיקו לחשוב שזה קטע רק שלהם. אני מחייכת חיוך קצת נבוך, הוא קם אל עבר המערכת, לוחץ פליי, מסתכל לי בעיניים ומתחיל לשיר.
"I wanna be your vacuum cleaner, breathing in your dust, I wanna be your ford Cortina I wont ever rust. If you like your coffee hot, let me be your coffee pot. You call the shots babe I just wanna be yours"
ארקטיק מאנקיז. אני נושכת את השפתיים שלי, זה כנראה השיר הכי מחרמן ששמעתי בשנה האחרונה. אני ניגשת אליו, סוגרת את ידיי מאחוריו, ובקלילות חצי מגושמת אנחנו מתחילים כעת לרקוד. הוא מסובב אותי, רוכן מעליי, מניע את האגן שלי בעזרת הידיים שלו. העיניים שלי עצומות וכוס הוודקה שלי מתנוססת לצלילי השיר. אני שומעת את רוכסן החצאית שלי נפתח לאט לאט, החצאית מחליקה לדרכה, הוא עדיין מאחורי, מזיז אותי לפי הקצב. אני מניחה את הכוס על שולחן מזכוכית, מסתובבת אליו, מורידה מעצמי חולצה דקה בצבע לבן שמתחתיה כלום לא מוסתר. בלי להסס הוא יורד על ברכיו:
"After I’ll take these off, Promise me you'll enjoy yourself and not think about anythingelse"
(מתוך visualphotos.com)
הבטחתי. הוא תפס בשיניים את קו התחתונים הדקיק והחליק אותו למטה במקצוענות מרגשת. עמדתי עירומה בסלון שלו, מביטה בו כשהוא על ברכיו, השלתי מעליו את מעיל העור שלו, ולאחר מכן את השאר. השכבתי אותו לאחור על הרצפה וטיפסתי עליו. זה התור שלי עכשיו, גם אני יודעת לשחק את הסרט האמריקאי שמתנגן בחדר הזה. המשכתי לנוע לפי קצב המאנקיז, מקשיבה לאנחות שיוצאות ממנו, מרשה לעצמי להשמיע בקול גם את שלי. השיר הזה גמר ביחד איתנו במעיין דיוק שנראה כאילו תוזמן מראש. אני נשכבת לידו, המאנקיז ממשיכים לסיבוב נוסף. גם אנחנו.
"Babe we both know, that the nights were mainly made for saying things that you can’t say tomorrow day."
// ליאור ויטלין
