תושבי העיר החרדית מודיעין-עילית לא ידעו כיצד להתמודד עם כתובות הגרפיטי שהתחילו להופיע באישון לילה על קירותיה והם כולם מעבירים ביקורת על החברה החרדית. הדבר היחיד שמקשר בין הכתובות הוא האדם שמאחוריהן, אותו אדם שלא מרגיש צורך אפילו לחתום על יצירותיו, כי הרי ברור לכולם מי עשה אותם- "אומץ".
אף אחד לא יודע מי הוא "אומץ", הוא אינו מוכן להיחשף בפני אנשים או עיתונים. חשיפה עבורו אומרת סוף חייו כפי שהוא מכיר אותם, הדבר ככל הנראה יגרום לסילוק ילדיו מבתי הספר והוא יפוטר מעבודתו כמשיב באחת מהישיבות בעיר מודיעין-עלית. את המידע עליו אני מקבל מדף הפייסבוק שלו אותו פתח בשביל להעלות את יצירותיו לפני שהן נמחקות מקירות העיר, וכן מ״אומץ" עצמו, וזאת באמצעות ארבעה דפים מצולמים בכתב ידו שהוא שולח לי כתמונה (תוך התנצלות על כך שהוא אינו יודע כיצד להשתמש במחשב) ובקשה שאמחק את הצילומים ברגע שאסיים איתם.
סיבה נוספת בגללה "אומץ" אינו מוכן להיחשף היא שמירת העוצמה של מסריו: חשיפה תמנע מאנשים לראות את המסר שהוא מנסה להעביר ותגרום לכך שיראו רק את הסטיגמות שמרכיבות את דמותו של היוצר, האם הוא אשכנזי/ספרדי? אברך/אדם עובד?
מתוך הדפים עולה כי הכל התחיל לאחר ש"אומץ" התחתן ו-טיפ טיפה "נפתח לו הראש", דבר שקורה כאשר לאחר החתונה אט-אט משתחררים טיפה ממסגרת ה-24/7 של עולם הישיבות החרדי. הוא ראה חוסר ישרות, סגירות מחשבתית ומאבקים בלתי פוסקים בין המגזרים השונים והכל בשם התורה. הוא חיפש דרך להוציא את התסכול והכאב שלו.
מנקים את האומנות מהקיר
את הגרפיטי הראשון שלו – "מה אכפט לך מה יגידו אחרים" (הטעות במקור), צייר אומץ כאשר חבר שלו סירב לקבל הצעה לשמש כרב לילדי כיתות ג' כי הוא פחד ממה אנשים עלולים לחשוב עליו במידה וייקח על עצמו עבודה שלא מכבדת את מעמדו החברתי. בעקבות התגובות החיוביות והשיח שהתעורר, החליט "אומץ" שזו הדרך לעלות מודעות לנושאים כאובים ומהותיים בחברה.
עם הזמן, "אומץ" השתכלל ועבר מריסוס אקראי של מילים לתכנון מקדים של יצירת אומנות שכלל בחירת מיקום והכנת יצירה מראש. ככל שיותר יצירות התנוססו ברחבי העיר כך גדל החשש מאלו שמנסים לתפוס את המרדן שמעז לערער על תפיסות חרדיות יסודיות.
הרבה ספקולציות נשמעים לגבי "אומץ" יש כאלה שאומרים בכלל שזאת קבוצה של בחורים שסתם רוצים להשחית את העיר או שאולי זאת בכלל אישה. אבל זה לא ממש משנה. לאחרונה קנה ממנו אחד מחבריו יצירה על קנבס ושילם לו עבורה חמישים שקלים. את היצירה מכר אותו חבר לאישה מאנגליה שטענה שהיצירה מזכירה לה את הסגנון האומנותי של "בנקסי", אומן גרפיטי-אקטביסט שמצייר בכל העולם וזהותו לא אומתה מעולם.
אני לא חושב ש"אומץ" מוביל איזושהי מהפכה פנימית בתוך הציבור החרדי, ולמען האמת כאשר השוויתי בינו לבין בנקסי, גיליתי של"אומץ" יש כברת דרך מאוד ארוכה לעבור. מה שכן, אני מקווה שסיפורו מעודד עוד אומנים בציבור החרדי להוציא את האומנות שלהם החוצה אל מול עיני הציבור, וששמו ייזכר בתור אחד שפתח צוהר נוסף לעוד סגנון של אומנות חרדית. כאשר יבוא היום ובו ההנהגה החרדית תתעורר לטפל בכל מיני אתגרים חברתיים נוכל להגיד להם: "הכתובת הייתה על הקיר!" סיום יפה!
// יהודה אדלר
