טוב, די נו. תרגיעי קצת. תפסיקי עם החיפוש הבלתי פוסק הזה. זה בסדר שאין כרגע מישהו. אפילו לא סתם. לא כל הזמן חייב להיות מישהו. אפילו לא על הכוונת. גם את לעצמך זה יותר ממספיק להתעסק איתו. אז זה בסדר שאין עוד אף אחד. כרגע.
אז תתעסקי בעצמך. קצת תשקיעי בעצמך. קצת תשקיעי בלימודים. ולנוח, תנוחי קצת. ולא אויש תנוחי כזה, אלא תנוחי באמת מהראש, מהבטן, מהלב. אל תרדפי אחרי אף אחד. תהני מהרגע. מהסטטי. מהכלום. מלא לנסות להרשים אף אחד במיוחד. מלהרשים רק מלהיות את בעצמך. מלהיות מסוגלת לדבר בהווה ולא לחשוב על העתיד. לא כל בחור חתיך שעובר ברחוב הוא פוטנציאל. לא כל מי שמדבר איתך מעניין. וגם אם הוא כן. אז לא עכשיו.
איפה פוטנציאל?
כי אז את בונה בניינים. ואלה בניינים ללא יסודות. חלומות באספ-מיה או באלעד-מיה או בבחור-מיה. זה הרי יכול להיות כל אחד. שמראה שהוא קצת מעוניין ואולי את אפילו מעוניינת בו בחזרה. והופס, תיכף הוא נכנס לך למחשבות. ללופ. מה אני אספר לו אחר כך. איפה הוא ישתלב בתוכניות שלי להיום. להשבוע. להשנה. לאילו אירועים שלי הוא יבוא, אילו חברים הוא יפגוש קודם. איך נלך לשם יחד, או שניפגש כבר שם. ובעצם ניפגש כבר בדרך ונצחק על זה יחד כמו בסרט הזה. איך אכניס אותו לעולם שלי. לכל העולמות שלי יחד.
ואני בכלל לא מכירה אותו. אולי בכלל לא שווה לי לתת לו להיכנס? כדאי לי? הוא בכלל רוצה להכניס אותי גם לעולם שלו? אולי הוא בכלל לא הטיפוס שהייתי רוצה להכניס לעולם שלי. אולי הוא לא טיפוס שאני צריכה בעולם שלי. אני לא יודעת מי הוא ומה הוא ומיאו.
אבל הבניינים האלה שבנית, כבר נמכרו בהם יחידות דיור. אנשים כבר התחילו לעצב את הדירות שלהם. חתמו על דמי מפתח ותקעו יתד. ואולי זאת הבעיה שלך, את מוכרת את עצמך בזול. לא מעריכה את עצמך מספיק. ולכן, בטוחה שכל בחור באשר הוא, הוא פוטנציאל. אבל פוטנציאל לא ממומש יש בכל כך הרבה בחורים.
לא לכולם מגיע אישור בניה בלב שלך. בחיים שלך. לרוב הם צריכים להרוויח את זה. להראות שהם מסוגלים לתכנן כזה בניין. לבוא עם תוכנית בניה מסודרת. עם יסודות. עם חניה ומעלית. תאי דואר שמספיקים לכל הדיירים. אול אפילו בריכה ככה בשביל הכיף. להציג את ההון הדרוש. אנושי ופיננסי. כדי שיוכלו לעמוד בהתחייבויות שהם זורקים לאוויר. שלא ישאירו אותי עם חצי בניין מתפורר וחובות. חובות לעצמי, חובות לחברים. כי לפעמים גם הם כבר רוכשים איזה יחידה עם נוף לים. ונוף לבילויים משותפים ולחתונת המאאאאההההה שבוודאי סוף סוף נבוא יחד.
אז אולי כדאי להפסיק את בניית הבניינים ללא היסודות. תמצאי איזה מהנדס בניין, אדריכל, מעצב נוף. מתכנת, טבח, חשמלאי, מעצב תאורה. צבעי, מוכר טלויזיות, מפתח אפליקציות. מוזיקאי, צייר, בלוגר, מסעדן.
בעצם אל תמצאי. תני להם למצוא אותך. בעצם לא להם. לו. אל תחפשי אז לא תמצאי. תנוחי. תרגעי. תקחי נשימה ארוכה ותחפשי את עצמך. את תמצאי. ואז יהיה גם יותר קל למצוא אותך.
// שירה פריגת