הערב מגיע. אני אחרי עוד יום לימודים ארוך ומפרך שהתחיל באיחור אופנתי לשיעור הראשון והמיותר, המשיך עם נוכחות לא מורגשת בשיעור השני, הדרדר עם חלון ארוך לים התיכון והסתיים עם רישום נוכחות לשיעור השלישי בסגנון "אחי, אני חותך מוקדם אז תרשום אותי כשמעבירים דף נוכחות, סבבה?". משם אני אץ רץ הביתה, כי תכלס שני השיעורים האחרונים ממש לא באים לי בטוב ואין חבר'ה טובים וגם יש לי מי שמסכם שם, ובכלל איזה מן שם זה לקורס "מקנדי קן דו איט ועד קדני קראש – מתוקים בארץ ישראל החדשה"?
בקיצור, אני אחרי שנת צהריים מכובדת, משמרת ערב במסעדת 'מאוריציו בחצר' בוטלה עקב עודף בכוח אדם או עקב מחסור בלקוחות או גם וגם ואני יכול לומר בפה מלא שאני בהחלט בשל לאיזו יציאה סטודנטיאלית עתירת אלכוהול. בכלל, מרגע שאדם הופך לסטודנט, כל דבר הוא בבחינת "סטודנטיאלי": אווירה סטודנטיאלית, קפה סטודנטיאלי, בת זוג סטודנטיאלית, עייפות סטודנטיאלית, סקס סטדנטיאלי ועוד ועוד.
צ׳ייסרים סטודנטיאליים
אני מחליט לקחת את העניינים לידיים ולהניע פה איזשהו ערב סטודנטיאלי אטרקטיבי ומעניין, אז בכדי להראות על רצינות כוונותיי אני מיד פותח קבוצה בוואטסאפ העונה לשם המבטיח "יוצאים לדפוק ת'ראש". מצרף לשם איזה עשרה חבר'ה, לוקח בחשבון נשירה טבעית של 50% כך שיהיו לפחות חמישה אנשים, שזה יפה מאוד לאמצע השבוע. מי אמר שאני לא טוב בסטטיסטיקה?
הקבוצה מתחילה לרחוש ולגעוש וכל אחד זורק רעיונות. "בואו נלך לברל'ה" אומרת לירי, "יש שם 1+1 על כל האלכוהול ופיסטוקים על חשבון הבית". זיו ישר קוטל: "מעפן שם, מלא כונפות, לא פלא שאת רוצה ללכת לשם. אני בעד הזנגה בר". ודביר עונה לכולם עם סמיילים של לבבות. בכלל הטעות הכי גדולה שיכולה להיות היא לפתוח דיון בוואטסאפ. הסיכוי להגיע להסכמה נמוך מהסיכוי שבר רפאלי ואסתי גינצבורג יאבקו בבוץ כשהמנצחת תזכה ללילה איתי. תותח סטטיסטיקה, כבר אמרנו?
איך זה אמור להיות (James Jin)
בסופו של דבר החלטנו שניפגש אצלי ב-22:00 ונזרום. השניות זזות, הדקות חולפות והנה מגיעה לה השעה 22:00. כמי שמכיר את החבר'ה שלו טוב-טוב, הרי זה ברור מאליו שאף אחד לא יגיע בזמן. "זה בדיוק הזמן למקלחת" אני חושב לעצמי, "או שנראה אולי עוד פרק של 'מד-מן'? יאללה נראה עד שמישהו יבוא ואז אני אכנס לדוש קצרצר ומפנק".
הפרק נמצא בשלבי סיום ואו אז החבר'ה מתחילים אט אט לזרום לתוך הדירה הסטודנטיאלית שלך. הערק נשפך כיין. (זו לא מטאפורה, באמת חצי בקבוק נשפך על הרצפה. 80 שקל זה לא צחוק, מרוקאים קוראים לזה יוקר המאחייה). זר קוצים ריחני מסתובב לו להנאתו בסלון וכולם שמחים וטובי לבב. מסתכל על השעון, השעה 23:00, "אני נכנס להתקלח, תהיו מוכנים" אני מכריז בקול. לא חושב שמישהו שמע אותי. נכנסתי למקלחת סטודנטיאלית זריזה של כמה דקות. בוחר את חולצת היציאה הכי פחות מלוכלכת שיש לי (מכונת הכביסה מקולקלת, זה בטיפול של בעל הבית). אני מגיע לסלון, מוכן לגמרי ליציאה רוויית אלכוהול, ומה אני מגלה? את זיו ישן על לירי, דביר מעוך עם עצמו מתחת לפוך וכל השאר נקרעים בטירוף מסרט על כרישים צמחוניים בנאשיונל ג'יאוגרפיק. "יאללה יצאנו?" שאלתי באסרטיביות מרבית. לא חושב שמישהו שמע אותי. מזגתי לי קצת ערק ונמרחתי על הספה.
אז זהו, ככה בערך נראים חיי הלילה הסטודנטיאלים שלי.
Magic Madzik
// ארז הדר