כשהייתי בכיתה ב' המורה למוזיקה בבית הספר שלי יצאה לפנסיה. אני זוכרת ששמעתי את המילה הזו הרבה באותה תקופה ובתור ילדה קצת מעופפת וחסרת קשר למציאות שלא ידעה באותם ימים מה משמעות המילה "פנסיה" דאגתי למורה שלי. מה קרה לה? איפה זה פנסיה? למה היא יוצאת לשם דווקא עכשיו? כן. דמיינתי את המורה שלי יוצאת לחופשה. פנסיה בשבילי הייתה עיירה מרוחקת. כשאמרו לנו באותם ימים שאחרי גיל מסוים כולם יוצאים לפנסיה, תיארתי את פנסיה שלי כעיירה מבוגרת, עייפה, כזו שאוכלים בה צהריים ב12:00 והולכים לנוח בין 14:00-16:00. "איזה כיף!", חשבתי. "גם אני רוצה לצאת לשם!".
תמונה צולמה ע"י ברק כהן
עברו עוד שנתיים אם זכרוני אינו מטעני עד שסבא שלי זכה גם הוא לכינוי "פנסיונר". אני לא בטוחה אם היו אלו התלתלים שהכבידו לי על יכולות ההבנה, או שהן פשוט לא היו קיימות בתקופה הזו, אבל אני זוכרת את עצמי בבירור מדמיינת את סבא שלי מסתובב בעיר עם כרטיס הפנסיונר שלו, זה שמקנה לו אפשרות כניסה לעיירת פנסיה מתי שיבחר. הפעם החלטתי לשאול אותו מה זה פנסיה. בחיי, אם הייתי יודעת אז לאן אני נכנסת, הייתי מעדיפה שלא לשאול ולהמשיך לחיות בפנטזיה שפנסיה זו סך הכל עיירה מבוגרת.
הזמן חולף ואני מבינה שסבא בבית. הוא מסתובב, הוא קונה, הוא נפגש עם אנשים אבל הוא כבר לא עובד. בכל זאת נדמה שלא נגמר לו הכסף. אני לא בטוחה, אבל כנראה שהסתפרתי ויכולות ההבנה שלי הוכיחו את עצמן ורציתי להבין – איך אפשר להפסיק לעבוד ועדיין לקבל כסף? לא חישבתי את פקטור הגיל ולכן זה היה נשמע לי כרעיון מבריק אז רצתי ושאלתי "מי נותן לסבא כסף?". הסבירו לי שמקום העבודה שהוא עבד בו ממשיך לתת לו כסף. בנינו, נשמע פשוט; אתה מגיע לגיל מסוים והחוק קובע שהגיע תורך לנוח ועל מקום העבודה שלך להמשיך לשלם לך כדי שיהיה לך ממה להתקיים. אז זהו, שזה לא בדיוק עובד ככה.
קצת אחרי שמצאתי עבודה ביקשו ממני למלא טפסים של קרנות פנסיה והשתלמות. אני מסתכלת על הדור המבין, המבוגר האחראי, דור ההורים והסבים שלנו ותוהה- מי לימד אותם להתעסק בזה? מאיפה הם יודעים מה היא קרן פנסיה, מה היא קרן השתלמות, מהי קופת גמל, על מה להתעכב כשקוראים חוזה העסקה וכמה כסף הם אמורים לקבל ומתי? זה צריך להדאיג אותי בכלל? או שגם כאן גישת ה"יהיה בסדר" של הדור שלי תנצח במערכה?
בבית ספר לפעמים היו נכנסים אלינו לכיתה ומסבירים לנו על הזכויות שלנו כעובדים צעירים. היו מלמדים אותנו לכתוב את שעות העבודה ביומן שלנו ולדאוג לכך שלא יחסירו מאיתנו שכר. למרות זאת, מעולם אף אחד לא הגיע והסביר לי מה זה לעזאזל פנסיה ועל מה אני חותמת בחוזה העסקה. לפעמים, מרוב דאגה לגורלה המר של הפנסיה שלי, אני מחזיקה אצבעות חזק שאף אחד מהדור שלי והדור הצעיר ממני לא יבין בנושא ויקבעו את הכללים מחדש. ממש כמו משחק קופסה מיושן ללא חוקים.
תמונה צולמה ע"י ברק כהן
ארתור היה מוציא מכיסו מטבע של סנט, כפתור ועטיפה של מסטיק בכל פעם שהיו מבקשים ממנו כסף. סדריק באחד הפרקים שבר את קופת החסכונות שלו ומצא שם כמה מטבעות בלבד. גדלתי על גיבורים עניים. כשהגיבור שלך עני אין לך בעיה להיות עני בעצמך. זה לגיטימי. מעניין אם הגיבורים שלי היו מתעסקים בפנסיה לא הייתי מתביישת להתעסק בה בעצמי. זו לא בעיה לפתוח את חברו הטוב ביותר של אדם- מר גוגל, ובחיפוש קצר להתעמק בנושא: "פנסיה היא סוג של גִּמְלָה, המשולמת בצורת אנונה*", הוא משיב, וכל מה שעולה לי בראש זה שאנונה זה בכלל פרי. וזה לא שאין את מי לשאול. בכל זאת, מעטים האנשים שעושים זאת. אולי הבעיה נעוצה בשם התואר "פנסיה", שנותן ישר קונוטציה לקמטים ולצרות שמבוגרים יותר מתעסקים בהן. מאידך, כתבתי כרגע "מאידך", אז זה כנראה גם חלק מהצרות שלי. פנסיה, היית יפה יותר כעיירה.
*למתעקשים שביניכם – "אנונה היא זרם קבוע של תשלומים כספיים, המשולמים מדי פרק זמן קבוע למשך תקופה מוגדרת.".- ותודה ל"ויקיפדיה".
//ניצן יצחק