שלושה סרטים, שתי סדרות רשת ולוויה אחת בצהריים

בתכניתנו היום: ביקורת לסרטו החדש של אדם סנדרסון, 'לוויה בצהריים', פיילוט לסדרת רשת חדשה, טריילר לסדרת רשת נוספת והצגה המבוססת על אחד מהסרטים האהובים ביותר עלי. אבל לפני כן – שלוש ביקורות חו"ל:

נעלמת – דיוויד פינצ'ר ('מועדון קרב', 'שבעה חטאים', 'המשחק' ועוד) הפציץ כהרגלו. איבדתי את תחושת הזמן כבר אחרי כמה דקות, מה שהוסיף המון מבחינתי לאפקט הצפייה. בנוסף, סביר שייחשב בעתיד כרגע היסטורי בתולדות הקולנוע (לא רוצה לספיילר אז שאלו אותי בפרטי למה התכוונתי אחרי שתראו). תקציר במשפט: אשתו של ניק (בן אפלק) נעלמה והוא החשוד העיקרי. התסריט של הסרט, אגב, נכתב ע"י הסופרת של הספר עליו הסרט מבוסס.

בין כוכבים – כריסטופר נולאן ('ממנטו', 'אינספשן', 'יוקרה'…) הוא אחד הבמאים האהובים עלי, והוא לצערי הרב קצת איכזב בסרט הזה. להבדיל מרוב הסרטים הקודמים שלו, שבהם אם הוא שובר עקרונות (בין אם פיזיקליים, נרטיביים וכו') יש בסיס מאוד ברור ויציב עליו הוא מתבסס, הפעם הרגיש שכל מה שהוא יפליץ יתקבל בברכה. והוא הפליץ לא מעט. אני לא קיבלתי הכל בברכה. אבל לשים בפרופורציות – סרט כיפי ומגניב. פשוט מאכזב ביחס לנולאן. תקציר במשפט: בעתיד קשה… קשה… וקופר (מת'יו מקונהי) טס לחלל להציל את האנושות.

קרניים – סרט חמוד בכללי, אנלוגיות קצת ברורות מדי לכל עניין התנ"ך, גן-עדן וגיהנום, אבל הסוף שלו הורס הכל ופשוט מביך. תקציר במשפט: יום אחרי שזוגתו של איג (דניאל רדקליף – 'הארי פוטר') נרצחה צומחים לו קרניים. מבוסס, אגב, על ספר.

לוויה בצהריים

אתמול הלכתי להקרנה טרום-בכורה של 'לוויה בצהריים' של אדם סנדרסון. הסרט, אדפטציה לספר באותו השם מאת ישעיהו קורן, הוא סיפור תקופתי המספר על הגר, בחורה מופנמת (על סף מוגבלת חברתית), המתחברת עם יפתח, בנה בן העשר של השכנה. השניים נמשכים אל חורבות כפר נטוש שמעבר ליער ואל חייל מקבוצת חיילים המתאמנת שם.

סנדרסון עשה עבודה מצויינת; הבחירה לא להסביר את עצמו יותר מדי, להשאיר לקהל להבין (ואף לפרש), סימבוליות יפה, יחסים מרתקים בין הדמויות, וכל זאת עם מעט מאוד דיאלוג ביחס לסרטים ישראלים, או בכלל. לכן, אלך בדרכו ולא ארחיב במילים; סרט טוב, עשוי מעולה, מצולם מרהיב (ע"י נדב הקסלמן), משוחק להפליא (באמת שכל הקאסט, אבל ספציפית השחקנית הראשית, הילה וידור) והמוסיקה (ויסאם ג'ובראן) שהתאימה בצורה מושלמת. בקיצור – אהבתי מאוד.

מספרים על אדוארד

'המספריים של אדוארד' הוא ללא ספק סרטו האהוב עלי ביותר של טים ברטון (בייחוד ביחס לשטויות שהוא עושה בשנים האחרונות), אך לבטח גם היה נכלל ברשימת עשרת הסרטים האהובים עלי ביותר, לו הייתי כותב אחת. מה מסתבר? שנכתב מחזה עפ"י הסרט וההצגה מועלת החודש בתיאטרון הסימטה (ביפו). מדובר בהפקה מושקעת מאוד יחסית לז'אנר הפרינג' (שבעה שחקנים, מחזה באורך מלא, תפאורה ותלבושות מושקעות וכן הלאה). המוסיקה בהצגה מבוצעת ע"י קבוצת זמרי אקפלה (מגניב!) וההצגה מתרחשת על גבי שלוש במות, כאשר הקהל יושב במרכז עם כסאות מסתובבים (ממש מגניב!).

צילום: אבי בן-זאב

אותי כל הקונספט הלהיב. עוד לא ראיתי את ההצגה. אלך ב-14 או ב-15 בדצמבר (אלו התאריכים הקרובים). מוזמנים להצטרף אלי.

יוצרים ברשת

שלשום נגמרה ההרשמה לתחרות 'יוצרים ברשת' – תחרות לסדרות אינטרנטיות (זו השנה השניה שהיא מתקיימת), אליה היה צריך להגיש טריילר או פיילוט לסדרת רשת. יצא שלקחתי חלק בשתי הפקות:

בושת: פיילוט לסדרה על מוכר בחנות בגדים (תומר שחורי הקורע), הנתקל בעובדת לשעבר בחנות (לוסי דובינצ'יק המקסימה), שהסתבכה עם האדם הלא נכון (תומר שרון הגאון). שני יוצרי הסדרה חברים טובים אז נרתמתי לעזור והייתי התאורן של הפיילוט.

משה משה: טריילר לסדרה קומית על חייו של משה פרסטר ובכיכובו. בהפקה הזו, בבימויים של רועי צדוק ושל פרסטר, יצא לי להצטרף משלב מוקדם של ההפקה, בה לקחתי על עצמי תפקיד כפול; מפיק ועוזר במאי(ם).

מקווה שאהבתם את הסרטונים

ומקווה שתאהבו את הסרטים (וההצגה).

// יניב חפץ