בא לי לצאת לטייל. בא לי להתפטר מהעבודה ולצאת למסע מסביב לעולם. יש רק שלוש בעיות עם המשאלה הזאת:
הראשונה היא שאני לא מסוגלת לנטוש את הכלב שלי. נכון, עשיתי את זה לשלושה חודשים כשטסתי לטיול אחרי התואר, אבל עכשיו אני ממש לא בטוחה שאני מסוגלת לטוס ליותר מחודש ולעזוב אותו בלעדיי (קשור אלי, החתיך הקטן).
הבעיה השניה היא שללימודים ממש רציתי להרשם ואני לומדת מתוך עניין ולא מתוך צורך, אז לפרוש אחרי פחות מסמסטר לא כל כך בא לי. דברו איתי עוד שנה, כנראה שעד אז ארצה למות ואשנא את עצמי על העובדה שבחרתי ללמוד תואר שני מתוך עניין.
הבעיה השלישית והכי חשובה, שלשמה התכנסנו כאן, היא שאין לי כסף. אין לי שום דרך לזרוק את הכל ופשוט לצאת לטיול מסביב לעולם בלי לחזור ישירות לבית של ההורים שלי אחרי. בתור מישהי שגרה מחוץ לבית ההורים כבר כמעט שבע שנים, כנראה שהאופציה הזאת לא ריאלית עבורי. שלא נדבר על אפשרויות המימון המועטות שיש לי לכרטיס הטיסה. עם הידיעה הזאת, וגם עם המחשבה שמימון שכר דירה וחשבונות, רכב, שכר לימוד וכלב לא מאפשרים לי מרחב תמרון גדול מדי בחיים מבחינה כלכלית, הגעתי לסדנת חינוך פיננסי בשיתוף VISA אירופה.
מתוך עמוד הפייסבוק oakoak
האמת שזרע המחשבה לתכנן את החופשה החלומית האולטימטיבית שלי נזרע כאשר קראתי את הספר של חיים שפירא "על הדברים החשובים באמת" כשבסדנא דיברנו על להמנע מהלוואות מיותרות. חיים שפירא לא מזכיר את הכסף כאחד הדברים החשובים באמת, אבל הוא ביקש מקוראיו לכתוב את רעיונותיהם לחופשה החלומית בעודו מנתח את הספר "אליס בארץ הפלאות". היות והספר הוא סמי-פילוסופי, הוא שאל מה נעדיף- חוויה או זיכרון. כלומר, לחוות את החופשה ולאחר מכן לשכוח שחווינו אותה או לקבל במתנה את כל הזכרונות- כולל הריחות, הטעמים והתחושות- אך זאת בלי לעבור את חוויית החופשה באמת.
את החופשה שלי כנראה ארצה להתחיל בכך שאחזור לעיירה קטנה בויאטנם בשם הויאן. בעיירה חוף ים מהמם, מקדשים והכי חשוב- מתחם קניות ענקי עמוס בחייטים, סנדלרים, רצענים ועוד. כמובן שבחופשה המושלמת שלי יש לי מלאי בלתי מוגבל של כסף לבזבוזים.
בסיבוב הראשון שלי בהויאן, לפי שנתיים בדיוק, קניתי שמלה, מעיל צמר וג'קט מחויט שנתפרו בדיוק למידותי ב-90$ בלבד. אז הייתי בוגרת אוניברסיטה טרייה ותפרנית, בלי הרבה כסף ולאחר לקיחת הלוואת סטודנט כדי לממן את כרטיס הטיסה. בנוסף, כשבועיים לפני כן שכחתי את כרטיס האשראי שלי בכספומט. בלאוס. ללא כרטיס אשראי נוסף. נאלצתי להסתדר עם מלאי מוגבל של מזומנים לשבועיים נוספים, עד ההגעה לבית חב"ד בסייגון, בו אספתי את כרטיס האשראי החדש שלי שנשלח מהארץ. אני יכולה רק לדמיין לעצמי את כמות הבגדים, תיקי העור והנעליים שאקנה עם מלאי בלתי מוגבל של כסף.
עכשיו, כשטעמתי בדמיוני את תחילת החופשה החלומית שלי, האם אעדיף מלתחה חדשה בלי לזכור את האנשים, הריחות, הטעמים והנופים שחוויתי, או שאעדיף לחוות את הכל כמו חלום חי בלי המלתחה החדשה?
נדמה לי שבמקרה הזה אעדיף את האופציה השניה. גם כך המנחה בקורס המליץ לא לתכנן כל כך מהר את החופשה החלומית. עדיף בינתיים, עד שאצא מהמינוס, שאהפוך לחברה הכי טובה של הפקידה בבנק, שאעשה סקר שוק אחת לחצי שנה בין הבנקים השונים, שאעדיף את המינוס מאשר את ההלוואה, שאסגור חשבונות בנקים מיותרים ושאקח אוהל לטבריה בתור חופשה.
להורדת טבלה לניהול תקציב לחצו כאן
// לינור סקוטלסקי