"Dumb and Dumber To" – טיפשים נהנים יותר
לעשות סרט המשך לקומדיית קאלט זו משימה מאתגרת, לעשות כזה 20 שנה אחרי זה בכלל טירוף. אבל זה בדיוק מה שהולך עם הומור הנונסנס המטופש והאהוב של האחים פארלי. הם לא צריכים תוכנית פעולה או תסריט אמינים במיוחד, ולכן כשהארי ולויד מתאחדים במטרה למצוא את ביתו האבודה של הארי כמובן שהם מצליחים להתגבר על המכשולים הזויים ביותר שנקרים בדרכם ומוכיחים לבסוף שהטימטום משתלם.
ביצוע חלק ועילאי של ג'ים קארי וג'ף דניאלס, הטיפש המרושע והטיפש והטוב המתאימים זה לזה כמו כפפה ליד. אמנם שתי ידיים שמאליות במקרה שלנו אבל הן מושלמות כשלעצמן.
עלילה מפותלת עם המון בדיחות קרש של שנות התשעים שמרמזות על הסרט הקודם שקהל צעיר מידי לא בהכרח ישכיל להעריך אבל הן פונות למכנה המשותף הכי נמוך ולכן אי אפשר שלא לקלוט שהמטרה היא לצחוק. יחד עם זאת בעידן הפוליטיקלי קורקטי של היום מסוכן לצחוק על גזע, מגדר, מחלות, איברי גוף של חתולים, נשיותה (או היעדרה) של קטלין טרנר והקסם הקומי כך נראה איבד ממשיכתו.
יש בסרט המון רגעי סלפ סטיק קשים כמו בסצנת הפתיחה בה הארי נדרש להוציא קטטר מצינור השופכה של לויד בסגנון "משוך בגזר" אלים, אך כמו עם דמויות מצוירות הם ממשיכים להתנועע באלגנטיות המגושמת שלהם למרות הכאב. יחד עם כל ההומור השטחי יש הרבה בדיחות שנונות שמפתיעות את הקהל גם כשהוא לא מצפה לזה ביחד עם כמה שחקני חיזוק שנותנים את העבודה כמו שצריך.
ציון 8.4 בסולם קאיכטר.
"HORNES"- אזהרת מסע לסרט שנגמר כטריפ רע
דניאל רדקליף, כעת רחוק שנות אור מתפקיד הפריצה של כהארי פוטר, מככב במותחן הפנטזיה של אלכסנדר אג'ה. הוא משחק את איג, צעיר החשוד ברצח מזוויע של חברתו בקהילת קטנה בפאתי ארה"ב. יום אחד הוא מתעורר לגלות כי זוג קרנים שטניות בקעו לו ישר מהמצח! הוא נחרד לחלוטין אך למרבה הפלא מי שנותר רגוע לנגד מחזה האימה הם כל חברי העיירה הקטנה והמוזרה שלא מנידים עפעף למול חצי האדם חצי שטן החדש. הקרנים ניחנות בכוחות של "מתים לרגע" וגורמות לאנשים לפעול לפי הדחפים והיצרים האפלים ביותר שלהם בצורה גראפית וחסרת בושה – סקס סמים ואלימות. איג, שמנסה להיפטר מהגידול המטריד לשווא, מבין שהקללה הזו יכולה להיות גם ברכה ולשמש כמפתח למציאת הרוצח האמיתי של אהובתו.
ההפקה לא מתאימה לסרט קולנועי אלא לזו של מחזה אוף אוף ברודוואי. קחו לדוגמא את השתלשלות העניינים הזו: איג מוצא את הרוצח, הרוצח מכה אותו בשרשראות, מצית אותו, זורק אותו למכונית בוערת שמשייטת לתוך מי המזח ונותר לטבוע בחיים. הוא יוצא מהמים, נורה, מגדל כנפיים, הן נשרפות בתעופה, הוא נצלה מהן, חוזר לחיים בתור גחלים לוחשות, מנוקב מקילשון ובסוף, רק בסוף, מצליח לנוח על משכבו.
זהו משל מוזר ואירוני על מלאכים ושדים וטבע האדם הבוגדני והבהמתי. יש כמה רעיונות מעניינים בלב התסריט שחורבו לחלוטין בעת ההוצאה לפועל. שילוב של ז'אנרים שמגיעים אליו רק אם משלבים תרופות מרשם ושתייה. פסקול גרוע ומביך שלעיתים הביא לי להתקפי קקופוניה. רגע אחד אנחנו בלהיט מהניינטיז, בשני מוסיקת כנסיות, ובשלישי נעימת פסנתר קלילה, ללא הלימה לסצנה. סרט שבקלות יכל היה להיות דרמת מתח מטופשת לבני נוער אלמלא סצנות המין, הזוועה וההזיות שנתנו לנו ברוחב יד.
3.1 בסולם קאיכטר.
// דנה קאי