בסוף היום, כשהוא עובר על התמונות במצלמה, הוא מוצא את התמונה הנכונה. התמונה שתעלה אותו על המסלול הנכון, שאולי תחזיר לו את התהילה.
הוא יושב עם כוס הוויסקי בחדר העבודה, מתחיל לנסח ארבע שורות כדי לשלוח עם התמונה.
הוא שותה עוד מהוויסקי. הוא מסתכל שוב על התמונה, על הבחורה הבלונדינית ששוכבת על החוף. הוא מעביר יד על התמונה, מתעכב על הקימורים שפעם הכיר מקרוב, הוא מקרב את התמונה אל האף, התקווה שתהייה לתמונה את הריח שלה מפעמת בו לשנייה.
הוא נזכר איך לפני שנה התקשרה אליו זועמת על התמונה שלה שצילם לאיזה אתר רכילויות, הוא הציע לה לצאת לשתות משהו כפיצוי והיא הסכימה, חודש אחרי היא כבר עברה לגור איתו.
משהו בה גרם לו לתהות מחדש על העבודה שלו ככתב רכילות. היא גרמה לו לחשוב על הנזק שהוא עלול לעשות בעזרת הכישרונות שלו, היא שכנעה אותו לכתוב על דברים אחרים, העבודה בכתיבת תכנים אחרים הייתה מתישה יותר, קשה יותר וגם פחות תרמה לכיס שלו, אבל בשבילה הוא היה מוכן. בשביל הידיים המחבקות שלה בסוף היום כשבאה מאחורי גבו לראות מה כתב, את מפל השיער המדגדג שלה. את השפתיים שלו שהשיבו רוח כשקראה ללא קול.
הם היו שוכבים במיטה כשראשה שעון על חזהו העולה ויורד והיא הייתה מספרת לו על יום הצילומים הארוך שהיה לה, על הסרט החדש שהיא משתתפת בו, על המעריץ החמוד ששלח לה זר פרחים. הוא היה שותק ומעביר לה יד בשיער, כותב לעצמו בראש שמזמן הוא לא קנה לה פרחים ומבטיח לעצמו שמחר יעשה זאת. שולף את המצלמה ומצלם אותה שרועה על המיטה, מחייכת בשובבות ומרגיש שהוא מאושר.
ואז הוא איבד את העבודה שלו ומהר מאוד הוא גם איבד אותה, היא אמרה שקשה לה, שהוא כבר לא מחייך, ושבכלל היא צעירה מאוד, ויש לה עולם גדול לחקור בחוץ, ערב אחד היא פשוט ארזה מזוודה ונעלמה.
לפני חודש הוא קיבל מכתב מהעבודה הראשונה, עבודה ששילבה את אהבתו לצילום ולכתיבה. הבטיחו לו שיקבלו אותו בחזרה עם התנאים הקודמים אם יחזור לעצמו ויהיה החיה המושחזת של פעם.
הסתובב ברחובות האפרוריים של העיר וצילם אנשים, זוג יושב על ספסל, ניסה לתפוס רגעי אושר של אחרים, במקום את שלו שחמקו.
לבסוף הגיע לחוף הים, והתהלך יחף נותן לגלים להרטיב את אצבעותיו, מנסה לתפוס קרני שמש נשברות. הוא ראה אותה על החוף, שלושה קליקים בדיוק, והלך משם.
הוא מסתכל על התמונה שצילם. התמונה שתעלה אותו על המסלול הנכון, הוא הסתכל על התמונה וכתב "נצפתה לבדה על חוף הים" ושלח.
קיווה שמחר היא תתקשר והוא יוכל להזמין אותה לקפה.
//יסמין רמון