יש רגעים שמוציאים ממך את הקרביים החוצה, שעוצרים לך את הנשימה, שמעמידים אותך חשוף ופגיע מול מציאות שאתה אפילו לא יכול לדמיין.
תמונה של טלית, ודם, ותפילין ובית כנסת.
זה כל כך קרוב, זה כמעט שלי.
הוא בטח קם בבוקר, האיש הזה ששוכב שם בתמונה לגמרי מת, ועזר לאשתו להכין סנדוויצ'ים לילדים. אח"כ, כשהילדים כבר התפזרו לבית הספר ואשתו יצאה לעבודה הוא איחל לה יום טוב, פתח את עיתון "המודיע" או "יתד", ועל כוס קפה וסיגריה קרא את חדשות הבוקר.
ואז יצא מן הסתם בנחת מהבית ונתן לשמש לסנוור אותו בין גל קריר אחד למשנהו, ואז הוא הגיע לבית כנסת, ופגש את מוישה, החברותא שלו, והם בטח חלקו חוויות מהכולל מיום האתמול.
בטח היה טרוד קצת בענייני פרנסה, אולי הוא לפני חתונה של בת, או בן, ולא היה לו מושג מהיכן יביא את הכסף, או שאולי היה זה סתם טיפול שיניים לארבעה מתוך שמונת ילדיו.
תמונה של טלית ודם ותפילין ובית כנסת.
יש לה ריח, לטלית, הייתי אוהבת להסניף אותו כשהייתי ילדה, תמיד הזכיר לי את אבא החזק שלי. והטלית בתמונה מלאה בדם, אולי איזו ילדה ירושלמית קטנה עם צמות כבר לא תוכל להריח אותה יותר, הריח יישמר לה בזיכרון. הלוואי והייתי יכולה לחבק אותה קצת, ולערבב את דמעותיי בדמעותיה.
מתוך עמוד הפייסבוק של ערוץ 7
והאיש הזה, שאולי הלך להפגין נגד פתיחת הסינמה סיטי בשבת, ומן הסתם נלחם לא אחת בחייו על אמונתו ועל דברים שבשבילו היו יותר מרק אג'נדה, האיש הזה עכשיו שוכב שם מת כשהוא עטוף במהותו, עטוף באמונה שלו, עטוף בכל כולו, בכל מה שהיה כל חייו.
תהיה לו לוויה ענקית, יגידו עליו שהוא קדוש, שהוא מת על קידוש השם, שהוא כיפר במותו על כל כך הרבה דברים.
יסבירו את זה עם המון פירושים ולימודים ותפילות, יגידו שזה סימן, שזה אות, שזה לטובה גם אם נראה לנו אחרת, כל כך הרבה דברים, את כולם אני יודעת, בעל פה, את כולם שמעתי וראיתי, בכולם האמנתי.
ובסופו של יום, נותרת התמונה הזו בראשי ולא מרפה.
מתוך עמוד הפייסבוק של ערוץ 7
איש עטוף בטלית ותפילין, מגואל בדם. בבית הכנסת שלו, בין הסידור לספר התורה והילדה הקטנה עם הצמות שבוכה על אבא חזק עם טלית שאבד לה לנצח.
ואני לא יכולה לשאת את זה כי זה גדול מידי עלי, זה נורא מידי וקרוב מידי.
// חני פריד