השבוע קיבלתי בדואר הזמנה למפגש של מה וזה, כשלהזמנה שודך קונדום. אני לא יודעת מי זה בדיוק שמסמן לי שהגיע הזמן לעזוב את המנזר שהצטרפתי אליו, אבל בחיאת מה וזה! למה ללחוץ על נקודות רגישות? כן, היקום בהחלט מסמן לי לאחרונה שהגיע הזמן להסיר כמה קווים אדומים כי מריה יש רק אחת, והתפקיד הזה לא ממש מתאים לי גם ככה. אמא שלי שאלה מה זה הדבר הרך הזה שבמעטפה וכשעניתי שזה קונדום, היא פרצה בצחוק. כמה זה אבסורד מאחת עד עשר שאמא שלך צוחקת על זה שאין לך סקס? אני מהמרת על אחת עשרה.
מחר אני חוגגת יום הולדת ועוד לא החלטתי מה יותר עצוב: העובדה שאני כבר בת עשרים ושבע רווקה עם שלושה חתולים, או שאני בת עשרים ושבע רווקה עם שלושה חתולים והרבה יותר מדיי זמן בלי סקס.
קצת גדלתי מאז…
הגיע הזמן להגיד את זה בקול: לנשים שלא אוהבות סטוצים יש בעיה מאוד קשה – הן לעתים מוצאות את עצמן יותר מדיי זמן בלי סקס. בעידן שבו הבדידות חוגגת וזוגיות היא מילה גסה, יש יותר מדיי נשים שהולכות לישון לבד בלילה, ולא רק שהן לבד, הן גם לא זוכרות את הפעם האחרונה שמישהו נגע בהן. אני לא יודעת להסביר את זה, אבל ידיים של בחור שאין לי אליו אפילו לא מעט חיבה, גם אם הן קשורות לגוף הכי סקסי עליי אדמות, ממש לא מפתות אותי.
כשמדובר בגברים לעומת זאת, אם נתעלם מהיוצאים מן הכלל, כשיש להם מחסור בסקס גם אם הם הכי מעוניינים בקשר רציני באותו הזמן, הם עדיין ילכו וישיגו אותו – בדיוק כמו שצייד רעב משיג ליטרת בשר. נשים רבות שהן כן בעניין של סטוצים חוסכות לעצמן את הציפייה לאביר על הסוס שיגיע, הן כנראה לא ישבו ויחכו כמו פולניות טובות בחושך לבחור שיעבור את סף המגבלות המטורף שאנחנו שמות לפני שאנחנו מגישות את הלב שלנו למישהו על מגש של כסף, שרק ייקח וירסק.
מתוך עמוד הפייסבוק 9rooms
מה שעושות בחורות כמוני, שמתוך בחירה מכניסות את עצמן למעגל של תסכול, זה פשוט מחכות. אף פעם לא הצלחתי באמת לענות לעצמי על השאלה מה יותר גרוע – להיות בלי סקס, או לשכב עם מישהו שאת לא באמת אוהבת רק כדי לעשות ריסטארט לספירה (וכן נו, גם קצת ליהנות בין לבין תחושות רגשות האשמה על הבוקר).
אני חושבת שלרווקות שגרות בתל אביב החיים הרבה יותר קלים מאשר החיים של כל שאר הרווקות הישראליות. שנים של יציאות לבארים שבהם חיי הרווקות מהוללים, שסקס בשירותים עם דלת פתוחה זה עניין שבשגרה, שאם את לא בזוגיות אז זה הכי סבבה בעולם לצאת לאיזה מקום מדליק, להצביע על מי שבא לך ולחזור איתו הביתה. עיר הרווקות הנצחית, שבה אוטומטית מקצצים לך עשר שנים מהגיל, הרבה יותר מאפשרת להיות רווקה זורמת.
אצלנו, הירושלמים החננות, התרגלנו שסקס סתם, בלי הרבה קשקושי אהבה מאחוריו, הוא מעשה נפשע של ממש, לא רק בעייני החברה אלא בעיקר בעיניי עצמך. בזמן שאני תוהה אם אני מעדיפה לחכות או שאני מעדיפה לאתחל את השעון, הזמן טס והופ אני כבר בת עשרים ושבע.
אז מה אני מאחלת לעצמי לכבוד יום ההולדת? מלבד האיחולים הרגילים, אני אאחל לעצמי לחוות סקס של אהבה ושאמשיך לשמור על העקרונות שלי, גם אם לפעמים הם נראים לאחרים מטופשים ולא מובנים. אה, ושאף קריפ שקורא את המילים האלו לא יחליט לשלוח לי הודעות מוזרות, יש לי מספיק כאלה בתיקיית ה-Other בפייסבוק.
// אורלי נמט