אתם מחפשים את מפתחות שיוציאו אתכם לג'ונגל החברתי בגשם, ליום שלכם בו אנשים אוכלים אחד את השני, מתפלשים בבוץ, נושכים שפתיים. זה לא סקסי, אתם חושבים יותר מדי אם להניח את היד או לא. מה מותר ומה אסור בעצם? אתם מחפשים מישהו שיפרוט לכם על הקלידים, שיזיז מיתרים ישנים שמתחננים להיקרע, כדי שיהיה מה לתקן למרות שאמא אומרת שאתם מושלמים.
כבר הרבה זמן לא הרגשתם רטט. סף הריגוש עומד כמו הקפה בספל מולכם, צריך שהאדמה תתחיל לזוז, שתבקע לשניים. שהבניין שלכם יסחף לשמיים, ששתיל אפונה ענק ירים אתכם מהקרקע. מישהו אחר היה שותה בספל הזה, שוחה בשפל הזה שבו שני אנשים קמים ביחד ומעבירים בוקר בשתיקות. אתם אוהבים שתיקות, חושבים אולי יגיע מבט שירגש אתכם ולא כמה מילים שראיתם שמישהו קרא בשעה מאוחרת.
אתם מחפשים את עצמכם. מדביקים פתקים צהובים בראש, שאולי אתם לא כאן עכשיו, אבל אתם גם לא כל כך רחוקים. לארוז מזוודה, לתפוס את הרכבת הראשונה לנתב"ג ולעלות על טיסה רחוקה. אתם שם, מחכים לעצמכם על החוף, בבגד ים ישן שמתאים למידות שהייתם אז, שמבליט גומות של מישהו אחר.
אתם אומרים לעצמכם שזה כאן ועכשיו, אבל כאן זה לחפש את המצית בשביל להדליק סיגריה, להדליק את הגז, לנשוף פנימה. לחפש משמעות בפשטות. מה זה עושה לכם? זה מערפל אתכם מבפנים לכמה דקות, מחמם אתכם כשהגשם מציף לכם את המטבח, כיסאות עץ מתקלפים כמו הבד מעליכם. מים עד הברכיים, תתפסו איזו כרית, אל תשקעו עכשיו, זה רק מתחיל בשבילכם. תצופו בשקט עד לרגע שבו תצטרכו להרחיב את הריאות, לצלול אל תוך נפש של מישהו אקראי שיצוץ בוירטואליות שלכם. תבקשו ברעד שיחשמל אתכם כדי שתרגישו שהיה שווה לחכות, תבקשו שיעביר יד בשיער שלכם ויגיד בחיוך שהיום הוא good hair day.
אתם לא מה שאתם נראים. אתם מחפשים להיראות כמו דמויות בעיתונים, אתם ממחזרים כמו נייר ואני לא רוצה להיות חלק מהמעגל האקולוגי. אתם מחפשים מסמר שיחזיק מסגרת שחורה על הקיר, שיחזיק חזק את האישיות הרב גונית שלכם, את הדאלי שמאיים לפרוץ מתוככם, יש לו המון מה להגיד. אין פטיש בבית.
אתם מחפשים מישהו שתהיו כל עולמו. שתעשו לו הנשמה גם אם לא עברתם קורס החייאה. כזה שידחוף לכם ידיים מתחת לחולצה כי קר בחוץ והעלים זזים במהירות כמו הדופק, שיתחבר אליכם באינפוזיה ויבקש בעיניים נוצצות שתדחפו את הכיסא גלגלים כי אתם מדהימים, מפילים מרגליים. מדליקים פנס מתחת לסנטר, זה מפאר אתכם. אתם עגל הזהב, אתם לוחות הברית, אתם אלוהים.
אתם מחפשים מישהו לחלוק איתו ביסים, מחפשים את העבר שלכם, אלה שאמרתם להם שאתם אוהבים, כל כך אוהבים. אתם אומרים את השם שלהם בראש לפחות פעם ביום, לא מנתקים את השקעים הרופפים, נאחזים בגיצים. שואלים את עצמכם אם זה סיפור עם סוף טוב, האם חלומות לפעמים מתגשמים. מישהו מושך את השמיכה, חולם לידכם על גופים אחרים, על שיניים שתלויות מהפה עם חוטים, תחושות שרוקדות כמו מריונטות בצבעים. והפחדים אמיתיים יותר מתמיד עכשיו. אתם פוקחים עיניים ולא מספרים.
לפני השינה אני עוצמת עיניים, מבקשת חלומות בשחור-לבן. מרחיבה ריאות, מחזיקה את האוויר הרבה זמן מתחת למים. אבל אל תצפה שאשתחווה.
// טל חבושה