להיות אני

הסתכלת עליי במבט מחוייך ואמרת שאתה מבסוט. קשה לי עם מחמאות, אז מיהרתי להקניט את האווירה. אתה מבסוט עליי כי אני זו אני או כי אני סתם עוד אחלה בחורה?
אמרת, את אחלה בחורה, לא סתם, אבל בעצם אני לא מכיר אותך מספיק טוב בשביל להחליט. חשבתי לעצמי שאם בשלב הזה אתה רוצה להכיר וממילא מבסוט, אז לכל הפחות שתדע ממה…

להיות אני – אמרתי – להיות אני זו עבודה קשה! זה לשמור על כל הסתירות הפנימיות שלי כלפי חוץ, אבל גם להחצין את השקט הפנימי שלי במידה שווה. זה ללכת לעשות כביסה ביום שישי בערב במקום להתפנק בארוחה משפחתית כי זו הדרך שלי להתמרד כמו שאף פעם לא התמרדתי. זה להמשיל את הבגדים שלי לתחושות הבטן שלי, ולכבס את הכול על 30 מעלות חום יחד עם הלכלוך שהצטבר לי ב-30 שנות חיי.

להיות אני זה לבחור את הג'ינס שלי לפי מדד הסיגריות במקום שאליו אני הולכת, לרחרח אחת לכמה דקות את השיער החפוף ולבדוק אם כבר דבק בו ריח של בדלים. זה לאוורר את הג'ינס בסוף הלילה ליד מאפרה עמוסה בבאסה, או לחלופין, למהר ולחפוף את המחשבות הרדופות שלי בהרבה מאוד בדין.

להיות אני זה להסתובב עם מחברת ועט כי אין לדעת מתי תנחת עליי השראה, אבל רצוי שתנחת עכשיו! עכשיו כשאני מצפה לה, מזמנת אותה, משתוקקת אליה, עייפה מלחכות. להיות אני זה לשפוט אנשים שיפוטיים, ולחשוב שאף אחד לא יצליח לרדת לסוף דעתי מבלי להבין שלדעתי אף פעם לא יהיה סוף.

להיות אני זה לעשות ספורט כל יום מתוך נקיפות מצפון על החטיפים שנשנשתי כל אתמול. זה לפגוש את עצמי במראה קצת יותר מבוגרת, אבל לא לנסות לטשטש את זה עם איפור. זה חשוב שתדע שאני לא בחורה שהולכת על עקבים. זו לא אני וזה פשוט לא הולך לי. אני חדת תפיסה ומהירת שליפה ונוטה להיתקע בבוץ של מחשבות עמוקות, כאלה שנוח להן יותר בנעליים שטוחות.

להיות אני זה הניסיון לפשט את כל מה שמורכב, ולתת לפנטזיות זבנגים בראש כדי שלא יתנפחו מטבען אל מציאות פוזלת. זה לתת כבוד לזמן ולשינויים שהוא מביא דרך קבע תוך התמרמרות קבועה, זה להכיר בשיטה של החיים להוכיח לי בצורה שיטתית שאין שיטה ואין חוקים, ושהדרמות הן כולן אצלי בראש. זה להרגיש מוצפת ומרוקנת באותה הנשימה, זה להתקרב ולהתרחק מעצמי עם כל צעד, זה להתגעגע לכל מה שהיה לי ולכל מה שעוד יהיה לי במידה שווה, זה לשחק עם מילים נרדפות, כי הן היחידות שעומדות בקצב.

להיות אני זה לחשוב שאני טובה מדיי או לא טובה מספיק באותה לחיצת יד ראשונה שלנו, ולנשנש כל הערב מקערת הפחדים וההיסוסים שמונחת לי על השולחן. כן, אותו שולחן שאני דופקת עליו אחת לירח מלא בזעקה חסרת אונים שנמאס לי להיות אני!

אמרת שאתה מחפש בחורה שלווה שמכירה את עצמה, אז חיטטתי פנימה לראות אם זו אני; מצאתי שם כוכב כחול שפעם היה תלוי לי על הצוואר, פתקים עם הבטחות ששכחו להתקיים, וגם שקית ריקה של צ'יטוס. כן, אני יכולה לספר לך במה אני עובדת, מה אני לומדת, אילו מחשבות רצות לי בראש ואיך אני מעבירה את הימים, אבל זו לא אני.
במקום זה אני מוכנה לגלות לך על מי אני עובדת, למה אני אף פעם לא לומדת, איך זה שאני יותר מדי חושבת, ומה אני עושה בזמן המת הזה כשמתייבשים לי הבגדים.
מבסוט?

// טל עזר