כבר שנים את נושאת את המינוס הכי גדול והכי נורא שבנאדם יכול לשאת, המינוס הזה שמרגישים באמצע הלילה כשמסתובבים במיטה והיד נוחתת על כרית קרה, מינוס ששום זכייה בלוטו לא תכסה.
כל אתגר, כל מכשול, כל דבר שעמד בפנייך במהלך החיים האלה, עברת, שרדת ויצאת כשידך על העליונה.
פעם סיפרת לי שכשנולדתי, הרופאים אמרו לך שיש לי איזו בעיה ואולי לא אשרוד אותה. את "הודעת להם חגיגית" – כמו שאת אוהבת להגיד – שזו לא אופציה ושאני הולך איתך הביתה.
שש-עשרה שנה אחר כך, שוב, סיפרו לך שאני חולה ושאם החששות נכונים, נותרו לי שלושה חודשים. שוב, הבהרת להם שזו לא אופציה, ואז הסתכלת לי בעיניים ואמרת לי שיהיה בסדר.
שנה לאחר מכן, באותו לילה שלפני ערב ראש השנה, חיבקת אותי חזק הבטחת לי שגם את זה נעבור, יחד.
תראי, פעם היה לי שיער
שלוש-עשרה שנה עברו ושוב מצאת את עצמך מחזיקה לי את היד בזמן שמישהו בחלוק לבן הסביר לי שהגעתי ברגע האחרון, ושעוד שבועיים כאלה וכבר לא הייתי מגיע. ישבת והסברת לי שאנחנו לא מוותרים, שלא הגענו עד הלום בשביל לוותר. ושוב, צדקת.
במהלך השנים, בין לבין אירועים, היו גם הימים האלה שהתקשרתי מעיר זרה שחלמתי לחיות בה, מוטרד מהשאלה איך אני שורד עוד יום כי הכסף אוזל, ואת דחקת בי לא לוותר על החלום, לא לוותר ולחזור כי זה הרי הכי קל.
בכל פעם שהתקשרתי ענית, בכל פעם שצחקתי חייכת, בכל פעם שכעסתי דאגת. תמיד תמיד איתי, לידי, בליבי.
תמיד האמנת בי, אמרת לי שאגיע הכי רחוק, שאני יכול לעשות הכל. קראת לי מלך העולם. אני כבר לא יודע איך להסביר לך שאם אני מלך העולם זה בגלל שאת עשית אותי כזה. בכל מילה, בכל חיבוק, בכל לילה שישנת על כורסא מתקפלת כדי שלא אהיה לבד, בכל דבר שלימדת – בכל אלה, עשית אותי מי שאני.
הלוואי וידעתי איך לעשות את אותו דבר בשבילך, איך להיות שם תמיד, איך לגרום לך לחוש הכי בטוחה. תמיד.
שנים אני מבטיח לך,בכל יומולדת, כל פעם מחדש, שהשנה הזו תהיה קלה יותר, שבשנה הזו תגיע הפריצה, שמעכשיו יכול להיות רק טוב, כי היי, מחשבות חיוביות זה אנחנו!
פחות
בכל שנה שעוברת אני חושש שאולי את מאמינה לי פחות, מחייכת כדי לרצות אבל בתוכך הספק שולט. גם השנה אני לא אחרוג ממנהגי ואספר לך שהשנה הקרובה הולכת להיות מדהימה. זו השנה שבה כל החלקים יתחברו והשביל יהיה פנוי ממכשולים. אני אגיד לך שאת יכולה לעשות כל מה שאת רוצה ולהיות בדיוק מי שאת רוצה. גם השנה אני אסתכל עלייך במבט מלא הערצה ואפרט לך את כל מה שאת כבר יודעת על עצמך, גם אם לא תמיד בטוחה, מאמינה או זוכרת. אני אשב לידך כשתספרי לי על כל הרעיונות החדשים שלך שאת לא בטוחה איך ליישם ויחד נתכנן תוכניות ונציב מטרות. בסוף השנה, אני אסתכל עלייך עם חיוך גדול ואשאל אותך "אמרתי לך?" בלי לחכות לתשובה כי שנינו נדע שהשנה הזו היתה אחרת. נדע שזו היתה שנה שבה לא נאלצנו להילחם בכלום, שהכל בה הלך לפי התכנית, שהדרך היתה פתוחה.
אני אסתכל עלייך מחייכת ושמחה ואדע שסוף סוף אני זה שניצח איתך, אני זה שהיה שם בשבילך כי את תמיד היית שם בשבילי.
את, ניצחת איתי הכל.
מזל טוב, אמא שלי.
//אלון יעקובי