חי על ארגזים

בשבוע האחרון אני חי על ארגזים, הם פזורים בכל הדירה שלי, חלקם פתוחים, חלקם סוגרים, ישנו סרט הדבקה מפוזר לחתיכות ועיתונים ישנים שעוטפים דברים שבירים.

מעבר דירה זו חוויה מפחידה, מרגשת ומעוררת תקווה, בימים האחרונים עברתי את החוויה הזו בפעם החמישית במספר בחיי הבוגרים (אתם יודעים מאז הצבא וכאלה ולא מעברים בילדות) ואין לי ספק שמעבר דירה זו החוויה הכי קרובה למוות בעודנו חיים.

בואו נחשוב על זה לרגע…כשאנו עוברים דירה מלבד המעבר הפיזי הכרוך ישנו גם המאמץ הנפשי (הלא פשוט כלל) שנדרש מכיוון שלמעשה אנו מכניסים את כל חיינו לארגזים, ניילונים ושאר אפשרויות אריזה יצירתיות הנדרשות באותו רגע.
כל החיים מתנקזים לאותה אסופת ארגזים שתמיד תיראה לנו מעט מדי וקטנה מדי וחשוב מכך תוכיח לנו כמה השהות שלנו כאן קצובה ולכן חשוב לעשות את המרב בזמן הזה כאשר לפתע 30 שנים כמעט ארוזים ב-10 ארגזים סך הכל הבהירו לי את התחושה הזו מצוין.

(שוקל קריירה כאלטעזעכן)

למרות שכאמור עברתי כבר מספר דירות בחיי הפעם הזו הייתה שונה, פתאום מצאתי את עצמי אשכרה שם לב לדברים שאני אורז ומעביר איתי הלאה ופתאום נרקם לו סרט חיי, תמונה של חברים שנשכחו לצד תעודת הוקרה ישנה שקיבלתי מתישהו בעבר, תמונות מהצבא, אירועים משפחתיים מביכים ואירועי בית ספר מביכים לא פחות נתנו לי תחושת אמביוולנטיות מוזרה של הישגיות לצד הדברים, החוויות  והזיכרונות שצברתי כאשר באותו הזמן מהבהבים לי נורות ההישגים שלא זכיתי עדיין להגשים (אך עדיין יש לי זמן או כך לפחות אני מקווה) וכך מצאתי את התהליך הזה של אריזת תכולת דירה שלמה במספר מצומצם של ימים הופך לאיזה תהליך התבוננות  והתמודדות עם החיים שבניתי עד כה  ויצאתי עם שלוש מסקנות מענייניות.

המסקנה הראשונה היא שזה דבר מפחיד להתמודד עם החיים, רובנו (ואני בתוכם)משתדלים לרוץ כל הזמן במרוץ מטורף להשגת התואר המושלם, העבודה המושלמת, בן/בת הזוג המושלמת ולכן אנו כמעט ולא מפנים זמן לעצמנו להתבונן להחלטות שלנו ולהתמודד איתן באמת באופן שפתאום שם לנו את האמת בפנים בלי יכולת בריחה כי אם תימנע מלארוז למשל את תמונות הבר מצווה שלך בהן אתה נראה כמו הארי פוטר איך תדע שלא לחזור על אותה טעות לעולם (ותאמינו לי זו הייתה טעות).

(תמונה שצריך לשכוח אבל חשוב לארוז)

המסקנה השנייה היא שזה מרגש, הרי כולנו אוהבים לחזור להתרפק על העבר וכולנו הרי נרקיסיסטים חבויים בתוך עצמנו ואם כבר להתרפק על העבר של מישהו הרי שהעבר שלנו עצמנו הוא המשובח ביותר שניתן להתרפק עליו ופתאום צצים להם חלומות ישנים שרובנו הצלחנו להדחיק ולזנוח (מעטי המזל מאיתנו אגב הצליחו להגשים אותם לדרך חיים) ופתאום ישנו מכתב מהחברה הראשונה שמזכיר כמה אהבה זה דבר יפה ושווה את כל הסבל שכרוך בה והכי חשוב בעיני לפחות זה העובדה שאני יודע שפעם הבאה שאני אארוז ואעבור דירה אני אתרגש מדברים חדשים לגמרי שהם חלק ממארג חיי.

המסקנה השלישית היא תקווה-כאן מדובר על אלמנט טריקי שהרי כולנו אני מאמין מתחילים את תהליך האריזה עם תקווה שהוא יסתיים כמה שיותר מהר אך מהר מאוד מצאתי שהתקווה האמתית הצומחת היא התקווה לעתיד אישי ואי הידיעה מה עומד מאחורי הפינה הבאה בצומת חיי  הן אלו שנותנות תקווה מכיוון שניגוד למוות עם סיום האריזה והמעבר לדירה הבאה ישנה התקווה לשנות ולתקן את מה שנדרש ולשמר ולהוקיר את הדברים החשובים.

אז ארזתי דירה ועברתי דירה ואני בטוח שאני צפוי לעוד כמה מעברי דירה בחיים אבל החוויה הזו של השבוע האחרון על סף גיל שלושים הוכיחה לי שהמעבר הנוכחי בא ללמד אותי שהכי טוב עבורי לפחות כרגע זה לחיות על ארגזים.

//ליאב רוזנברג