מה שבטוח, הוא לא יכול להגיד שלא הזהרתי אותו מראש. כבר בהתחלה אמרתי לו שלא מעניין אותי כלום כבר תקופה, שאני בסיטואציה קשה לעיכול בחיים, ששום דבר לא מרגש אותי ואם זה לא מספיק אז עוד רגע מגיע הקיץ ואז גם אין בכלל מתי להיות איתי כי אני כל לילה בעבודה. –"משהו רקוב בממלכת דנמרק" (משחקת אותה חכמה ומצטטת שייקספיר) אבל הוא מצדו לא נרתע בכלל וענה לי שאני לא מפחידה אותו. נחייה ונראה, חשבתי לעצמי.
כמה סרטים בקולנוע, הרבה סושי וצפיות בלתי פוסקות בשידורי החדשות על "צוק איתן", וכבר היה לו מספיק זמן להבין שאני פועלת לפי שיטת "הדרך לליבו של גבר היא דרך קיבתו", שאני לא טורחת להחליף מצעים אם לא מזכירים לי ושהכלבה שלי מנשירה הרבה שערות והחתולה שלי היא בכלל פסיכופתית. עם זאת הוא נשם עמוקות וכנראה שכנע את עצמו שלפחות לא יהיה איתי משעמם, וככה, אחרי מספר חודשים תמימים מצאנו עצמנו בחיפושי דירה.
סך הכול לא היו לנו הרבה דרישות, אנחנו אנשים די סטנדרטיים – מינימום 80 מ"ר, לא מעל קומה שנייה או לחלופין מעלית, מטבח פתוח, מרפסת או גינה/גג, רצוי לפחות 2.5 חדרים, חנייה אה כן, ועוד פרט חשוב – בתל אביב! לא בצפון ולא בדרום (רצוי ליד הים). ואם אפשר, הוספתי, עוד חדר לגורילה לבקנית. "בסדר לולי, אני אקנה לך גורילה לבקנית אבל את אחראית על החיפושים באינטרנט!".
אז פתחתי חמ"ל, חזרתי לימי כראש לשכה ועשיתי לו"ז. החיפושים החלו באופן רשמי. לדירה אחת לא הייתה חנייה, באחרת הייתה מרפסת אבל היא הייתה קטנה מדי, אחת יקרה מדי, אחת הייתה רחוקה מידי, חשוכה מידי, ישנה מידי ובאחרת לא הרשו בעלי חיים. מבוקר ועד לילה אני תרה בחיפושי ברשתות השונות אך לשווא, מתחברת כבר באופן אישי לסיפורים קורעי הלב של הגולשים שמפחדים שעוד רגע יישארו ברחוב כי לא מצאו בית, מגחכת על פוסטים עם תמונה של קרטון נעליים להשכרה במחיר 8,500 לחודש כולל תיווך והולכת לישון תוך שאני חולמת על דירות והובלות. טרוטים וכמעט מיואשים אנחנו יושבים לאכול סושי והוא מספר לי שיש איזו דירה שהוא ראה על הבניין שלט "להשכרה" ואולי נקפוץ לראות אותה אחרי שנסיים לאכול. מה הסיכוי? חשבתי לעצמי.
עושים דרכנו במעלה המדרגות היישר לקומה השנייה ללא מעלית ופוסעים פנימה ללא ציפיות מיותרות. הדירה גדולה, עברה שיפוץ, רצפת הגרניט פורצלן קורצת לנו לאורך כל הסיור, המקלחת ענקית, ארון הקיר בחדר השינה מזמין אותנו לתלות בו קולבים והמרפסת, אחחח המרפסת, כל כך גדולה ונפרסת לאורך, ממלכה של ממש לילדות הולכות על ארבע שלנו. קו ראשון לים, ללא תיווך!
מביטים אחד בשני, נאנחים אנחת רווחה ושולפים מעטפת מזומנים למקדמה. אז מה הקאצ'? המטבח לא פתוח ויש איזה קיר ממש מיותר בסלון.
לולי מחייך אליי חיוך ממזרי ואני יודעת שצץ רעיון זדוני במוחו – הוא ישבור את הקיר ויעשה לי מטבח פתוח! שיחה עם בעל הדירה, הסבר על השיפוץ המיועד והנה יומיים אחר כך ולא רק שהמטבח פתוח, גם הקיר המיותר בסלון נעלם! כזה לולי, מרגיש, משכנע ופועל. ואני? אני עדיין תוהה איך אחרי כל כך הרבה חיפושים בסוף גם את הדירה הוא זה שהצליח למצוא. אז אם יום אחד תראו דלת שכתוב עליה- "כאן גרים בכיף ברווזה וארנב קצוץ זנב" אל תתפלאו למצוא בפנים גם גורילה לבקנית.
// אסתר גרינברג