מעולם לא הייתי ילדה עם רגליים על הקרקע, תמיד היו לי חלומות גדולים ותמיד רציתי עוד - לטעום, להשיג, להיות. אף פעם לא רציתי חיים ממוצעים, לא אוהבת עבודות שגרתיות ושונאת אוטובוסים. רציתי להיות מישהי, משמעותית למישהו. אני עדיין רוצה.
במשך שנים לא ידעתי מה לעשות עם "היותר" הזה, לאט זה הפך להיות כמו חור בבטן. הייתי ילדה חסרת ביטחון, רציתי אבל פחדתי להעז, רציתי אבל פחדתי ממה שיגידו, רציתי אבל פחדתי מהביקורת השלילית.
עד היום, אני מנסה להגיע לשם, אתם שואלים לאן? הלוואי והיה לי את התשובה. אני מחפשת, את המקום הזה שנקרא "אושר".
סלפי אולפן – My Happy Place
אושר יכול להגיע במגוון צורות: הצלחה או קידום בעבודה, זוגיות ואפילו נעליים חדשות.
למה אני מספרת לכם את זה? כי לפני כחודש ימים חשבתי שהרגע הזה הגיע.
אושר בנוסח מורן אוליאל - בדיוק סיימתי את ההפקה הכי גדולה של חיי:
MR PROBZ – WAVES COVER BY MORAN ULIEL
ואז קיבלתי הודעה לאינבוקס, "היי מורן, מה נשמע? אני מתעסק עם הפקות בינלאומיות, אלטון ג'ון, מדונה וכן בעלים של פסטיבלים. תשאירי טלפון ונדבר, יתכן שת"פ"
כן, מה שבא אחר כך מלווה ב: צפצופים בלב ומלא סאונדים בראש של מכונות המזל בלרנקה "קצינג" –!YOU’VE MADE IT BABY
עברו כמה ימים, שוחחנו בטלפון וקבענו להיפגש. מאותו הרגע, הכל השתנה, האיש הגיע באיחור של 25 דקות, מה שנתן לי תחושת מרמור, זלזול, רצון עז ללכת ובהחלט לא עזר האגו כשהתחיל לדבר "פאק איט, את לא צריכה אותו, את תצליחי לבד".
אבל בוא נודה בזה, האמת בשטח היא שכל אמן, שרוצה להצליח יותר ממה שהוא כרגע, צריך מישהו שיפתח לו הדלת, או אפילו תריס.
הפגישה החלה והוא הגיע עם גזרי עיתונים להראות לי עבודות שהוא עשה משנת 2007, לאחר מכן הוא אמר שהוא ייצג אמנים מזרחיים, המציא את הסיגריה האלקטרונית וחבר של להקה מאוד מפורסמת בעולם. הדבר היחידי שהוא שכח זה להציג הוכחה.
אחרי כמה זמן כבר הבנתי שאת הדלת הזאת אני לא צריכה, היא מזויפת.
צילום: אלון הדר, מתוך צילומי הקליפ MR PROBZ – WAVES
שבוע לאחר מכן, חבר ניסה לעזור והפנה אותי לבחור אחר המוכר בתעשייה שמייצג ומקדם אמנים, ואני כמו שאני - לא היססתי לרגע ומיד שלחתי לו מייל עם קורות החיים שלי והמוסיקה שלי. בוקר למחרת הוא יזם בינינו שיחת טלפון והייתי כ"כ שמחה, באתי כדי להרשים!
במשך חצי שעה הוא לא הפסיק לדבר על הקשרים שלו בתעשיית המוסיקה, על הכסף המטורף שהוא מרוויח ועל מיקום מגוריו המפואר, לא הצלחתי להשחיל מילה ולא, לא הצלחתי להרשים.
אין צורך לומר שהייתי מזועזעת ואם זה לא הספיק הוא סיים את השיחה וביקש שאשלח לו לינקים של חברות שלי מהפייסבוק. הורדתי את הראש, כ"כ התאכזבתי ושאלתי בכעס "אתה רוצה להשקיע במוסיקה שלי או לפגוש את החברות שלי"?!
הוא ענה: "נעשה את שניהם כי מה נראה לך, אני אפתח רגליים, קודם כל את תפתחי רגליים". בכיתי יומיים.
לא ציפיתי לזה. לא ציפיתי שידברו אליי ככה, מעולם לא דיברו אליי ככה.
״Sometimes in my tears I drown, but I never let them get me down"
לא הכל רע, בהחלט שלא, הרוב לא. אבל כן דרכו של אמן היא ארוכה, מסורבלת, מלמדת ולא נעימה לפעמים.
תחשבו כמה כאב לב יכולנו לחסוך לעצמינו אם רק היינו יודעים מלכתחילה את המניעים האמיתיים של האנשים שאנחנו פוגשים בדרך, בדרך לאן שאנחנו רוצים להגיע, בדרך אל האושר.
אבל תחשבו שנייה, תעצמו עיניים, תדמיינו את זה על קצה הלשון, את ההתגשמות, כמה שזה מתוק, את כל הדרך, את הקשיים שבנו אותנו, את החומות שריסקנו כדי לצעוד עוד צעד אחד קדימה.
אז אני כאן, להילחם לשבור ולצעוד, כמה שיותר קדימה.
"Success seems to be connected with action, successful people keep moving, they make mistakes but they don’t quit"
// מורן אוליאל