"תשאלו את דנזל מהום סנטר…"
בסרט החדש שלו – The equalizer, דנזל וושינגטון הוא רוברט מקול עובד כללי במחסן של הום סנטר סניף בוסטון. דנזל שלנו הוא אחלה גבר. מגניב, נינוח, ג'נטלמן וחברמן אמיתי שאפילו עוזר לחברו המקסיקני לעבור את המבדקים של מח' הביטחון ("נשק יש?") בסניף שלהם.
התסריט לקוח מהסדרה "המשווה" מ-1985 בו מקול הוצג לראשונה כמרגל לשעבר שהפך לבלש פרטי בניו יורק. מקול שלנו בחר חיים שקטים יותר בבוסטון אך הוא רדוף אותו עבר אפל שהותיר אותו מצולק נפשית ודרוך כקפיץ.
דנזל שלנו סובל מנדודי שינה ולילה אחר לילה הוא מוצא את עצמו בדיינר השכונתי (כמו זה שבסיינפלד רק בגרסה הקריפית) ומפגין מקרה קשה של OCD בקיפול מפיות ותיונים. שם הוא פוגש את טרי (קלואי גרייס מורץ מ"קיק אס") נערת ליווי צעירה שבמקום להגשים את חלומה להיות זמרת היא נאלצת לזמר מנגינות אחרות עם הקליינטים מהמאפיה הרוסית. כל הפתיח הארוך מנומנם להחריד, אך מהרגע שבו העלמה בצרה אנו נכנסים להילוך גבוה. דנזל מתגלה כלוחם צדק Bad Ass שמתפרץ לאקשן רצחני עם להבות אש ותופת נקמה, רווי סלואו מושנים, קלוז אפים וזום אינים דרמטיים. כמו במשחק מחשב הוא מוריד את הרעים בפעולות כירורגיות קיל ביליות – לדוגמא תולה את הבאד גאי בעזרת חוט מתכת מלופף על הצוואר ומרים אותו עם מנוף 10 מטר באוויר תוך שהוא מביט לתוך עיניו בשלווה מצמררת. דנזל לא רגוע כמו שחשבנו.
ולמרות התיאורים המצמררים דנזל המזדקן הוא אחד מהטובים ועברו המסתורי של סוכן חשאי מותיר את הצופים מנחשים מה היתה הכשרתו שהביאה אותו להיות מכונת הריגה, ממש איש ביוני. במקום להינות מהנחת הפנסיונר שלו בספריה הוא לא יכול להתאפק בפני עוד חוסר צדק רק שהפעם בחר להסתבך עם הגנגסטר הרוסי מס' 1 בחוף המזרחי. מקול לקח על עצמו להציל את חסרי הישע ולהילחם במקום מערכת אכיפת החוק האמריקאית המושחתת. כל הדמויות בטייפקאסט צפוי למדי – רוסים באמריקה מאפיונרים וזונות, אירים חמומי מוח, אנשי שלטון לבנים, מקסיקנים שמנים וטיפשים ודנזל אחד שמצליח להציל את היום עם כישורים של סייבורג רגיש לעוולות חברתיות.
מרטון קסוקס ("איאון פלקס", טרילוגיית "שר הטבעות") משחק את הרשע באופן מופתי ומטריד עם כמה סצנות מהלכות אימה. באחת מהן הוא נשען לאחור על הכיסא עם ידיים פרוסות לצדדים ב-180 מעלות כמו ישו הצלוב, וכל פלג גופו העליון מכוסה קעקועי גולגלות וסמלי מוות. אפקט דיסולב משלב בתמונה את אורות העיר בוסטון המנצנצים בחשכה והמצלמה מתהפכת כך שהכל נראה עקום. זו הצגה מרשימה לאסוציאציה של ירידה לשאול והפרדה בין עולם החיים והמוות. סיפור הצליבה ממשיך גם בסצנת הסיום הדרמטית עם אקדח מסמרים. השתמשו בדמיונכם איך היא נגמרת. הבמאי אנטוואן פוקואה ("יום אימונים מסוכן" המוצלח ו-"המטרה הבית הלבן" הכושל) מכניס גם רפרנסים לסרט "הסנדק" – הסגנון עמוס דימויים ובעל הקו העלילתי המינימליסטי.
מדד דנה – 7.8 בסולם קאי-כטר. הנקודה העיקרית בסרט היא הדיכוטומיה בין הטוב והרע. שני הגיבורים רוצחים קרים ומיומנים אך האחד בא בגישה הפילוסופית והפואטית שנותן לקורבן שלו אפשרות בחירה – "עשה את הדבר הנכון או שתמות", והשני הוא סוציופט חסר רגשות. בינינו, בסופו של דבר כולם מתים אז התוצאה זהה גם ככה, אבל הניסיון פה הוא להראות את הגבול הדק העובר בין שני הכוחות הללו. בתמציתו זהו סרט אקשן טוב אבל במקביל יש גם דרמה אלגנטית יותר עם אלגוריות ומשלים רבים. הזיגזוג בין הז'אנרים האלה מבלבל ומחטיא לא פעם את ההנאה הרציפה מההתרחשות. טכניקות הצילום מדויקות ומרשימות, והפסקול חלש עד לא מורגש. יש עודף קלישאות שמביא את הסרט להרבה נקודות בנאליות, כולל הסוף המיותר. אין אתגר אמיתי לצופים, גם לא בטקסטים בין הדמויות ובכל זאת למי שמחפש אסקפיזם ואדרנלין ימצא בו הנאה מרובה.
// דנה קאי