"תגידי, את מטומטמת? אני אוהב אותך, את לא מבינה?" היא יושבת בצד השני של החדר ודמעות נקוות בעיניה. אני מרגיש שאני מתפוצץ מבפנים. הבטן כואבת לי שאני מסתכל עליה ככה. אני אוהב אותה. אם רק היה לה מושג. אני לא יכול להאמין שפגעתי בה כמו שפגעתי בה.
"אני חושב עליך כל היום. בעבודה, בדרך הביתה. איפה את, מה את עושה, שתית, אכלת. את כל היום במחשבות שלי. אין לי שנייה בלעדיך". אני מנסה שוב.
היא ממשיכה להסתכל עלי ולא מוציאה מילה. מכורבלת על הספה. היא מסיטה את מבטה הצידה כשאני מחכה לשמוע ממנה משהו. כשהמבט שלי מחפש את המבט שלה. אני סוגר את הטלוויזיה ומחכה לתגובה. שתראה שכל הריכוז שלי מכוון אליה.
מתחנן לתשומת לב (מתוך: visualphotos.com)
היא מפנה את מבטה ממני הכי רחוק שהיא רק יכולה ומשחקת בצד של הראש שלה שעכשיו מגולח בצורה מוזרה, מגרדת את הקרקפת כמעט עד זוב דם.
אני באמת לא רגיל לראות אותה ככה. ויכול להיות שהיא צודקת. יכול להיות שלא הייתי בסדר. בכלל לא אכפת לי. אני רק רוצה להשלים איתה. היא הכי קרובה אלי, אני נמצא איתה כל יום בכל שעה פנויה. היא מבלה איתי בלילות וחולקת איתי את המיטה. ופתאום השינוי כל כך דרמטי, שיכול להיות שלרגע זה יראה לך מוזר - וזה טבעי.
והיא, היא קולטת הכל, כל מה שזז בפנים שלי. כל תחושה, כל זיק של ריס. אני לא יודע מה לעשות איתה. היא קמה בפתאומיות ועוברת לחדר השני. הרגלים שלה דופקות בתנועות מהירות על הפרקט בדרך לחדר השינה.
אני הולך אחריה. כאילו שאני הכלב שלה. אפשר לחשוב מה כבר עשיתי. אפילו לא אמרתי כלום. סתם ברח לי מין פרצוף כזה. ובדיוק בשנייה הזאת היא הסתכלה.
היא עוברת לחדר השינה החשוך ונכנסת מתחת לשמיכה. אני עומד שעון על מפתן הדלת ומביט פנימה. נדמה לי שאני שומע אותה מיבבת מתחת לסדינים. אני אובד עצות.
"בייבי שלי, יפה שלי. אני כל כך מצטער. מה את רוצה שאני אעשה, את רוצה שאני גם אתחיל לבכות? די בבקשה. לא התכוונתי להעליב אותך ככה. אני אפילו לא חושב שזה מוזר התסרוקת שלך". אני מתיישב לידה על המיטה ומלטף את הגב שלה. היא מעיפה אותי בתנועה חדה.
"שיט" אני חושב לעצמי. איזה אידיוט. "התכוונתי, שזה ממש מחמיא לך, באמת, באמת" אני מפעיל את הטון הכי אמין שלי ומנסה לעבוד עליה קצת רק שתצא מתחת לשמיכות. אבל אני רק שומע את היבבות מתגברות.
"כוס אימא שלך כבר שתים עשרה בלילה" אני מסנן בין השפתיים. אני קם והולך למטבח ומוציא את הרצועה והעוגיות בצורת עצם.
"בואי יאללה אני אוריד אותך שוב למטה ונשבע שאני לא מספר אותך יותר, סבבה?". זנב ארוך מגולח עם פונפון מבליח מבעד לסדינים ומתנדנד מצד לצד.
סלחה לי הכלבה.
// אדם גולעד