נמאס לי מעולם הדייטינג. לשבת שעה-שעתיים עם מישהו שרק הכרתי ולחפש בקדחתנות נושאי שיחה שיצליחו להציל את השיחה המקרטעת. אם כבר דייטים לפחות שיהיו מוצלחים, ואם הם לא מוצלחים אני מעדיפה את הדייטים שלי הזויים ולא משעממים.
היו לי דייטים כל כך משעממים עד כדי שבסופם כל מה שהתחשק לי זה להוציא את שאריות מחית המח שנותרו לי דרך האוזן. אחרי דייטים הזויים לפחות יש לי סיפור מעניין לספר, משהו לצחוק עליו. אחרי דייטים משעממים אני מוצאת את עצמי מצטערת על הזמן שיכולתי לשבת בבית ולמרוח לק על הבהונות של הרגליים. הנה, רק השבוע היה לי דייט כזה. וכמובן שאין מה לכתוב על דייט כזה פוסט שלם, כי אפשר לצפות בוודאות שפוסט כזה יהיה די… משעמם.
לפעמים עדיף להשאר בבית עם ספר (כמו החתול)
לצערי הרב לא חסרים לי סיפורי דייטינג הזויים. הדוגמא הכי טובה היא על הדייט שהיה כנראה הדייט הגרוע בחיי. בחודש מאי האחרון יצאתי לדייט שני עם בחור. הדייט הראשון היה נחמד- לא הגעתי לתקרה בהתלהבות, אך עבר סבבה ולא קרה שום דבר שיגרום לי לרצות לפסול את הבחור על הסף ולא הייתה שום אזהרה להמשך.
בתחילת הערב הבחור בא לאסוף אותי מהבית. נכנסתי לרכב וכאן החלו הבעיות. מהשניה שנכנסתי לרכב הבחור ניסה להתווכח איתי על כל נושא אפשרי. החל מלאן לנסוע (לא אני החלטתי לאן לנסוע, אז לא הבנתי למה הוא מתווכח איתי), המשיך באיזה דרך לנסוע (מה זה משנה? נוסעים מרחובות לחוף ראשון, תסע איך שנוח לך!) ונגע גם בווליום של המוזיקה ברדיו (ואני נשבעת שלא אמרתי כלום!). כל מי שמכיר אותי יודע שאני אדם המנסה להימנע מעימותים, לפחות בהיכרות ראשונית. אולי זאת הסיבה שלא צעקתי עליו באמצע הדרך שיחזיר אותי הביתה. בהתחשב בהמשך הדייט- כנראה שהייתי צריכה לעשות את זה!
כשהגענו לחוף הבחור החביב תפס את עצמו בידיים ואמר שהוא לא מבין למה הוא מתנהג כמו שמתנהג והתנצל. מיד לאחר ההתנצלות- הוא שב והתנהג בדיוק כמו קודם. למה לא סגרתי את הדייט בשלב הזה? שאלה מצוינת. גם אני עדיין שואלת את עצמי.
עם דייט כזה לא יהיה לי קר
הגענו לחוף הים והתלבטנו איפה לשבת. בשלב הזה, למרות שהבאתי ג'קט מהבית, היה לי קצת קר. השומר בכניסה לאחד המקומות אמר לבחור שנראה שקר לי. תשובת הבחור: "היא תהיה בסדר". לא שציפיתי לאיזה מחווה גרנדיוזית, אבל לתשובה הזאת ממש לא ציפיתי.
כאשר התיישבנו לבסוף באחד המקומות על החוף, אני הזמנתי כוס קפה והוא הזמין קולה וחומוס. כמובן שהשיחה המשיכה בדיוק במתכונת הקודמת, למרות שבשלב כלשהו באמצע הבחור הצליח לתפוס את עצמו בידיים והניסיונות שלו להתווכח איתי פחתו. כאשר הגיע החשבון הצעתי לשלם חצי חצי, אף על פי שאני לא אוכלת חומוס והזמנתי רק כוס קפה קטנה. הוא הלך על זה בלי להתבלבל. אני מרגישה צורך להצדיק את עצמי בכך שאני ממש לא מצפה שישלמו עלי בדייטים (טוב, זה נחמד בדייט ראשון ושני, אבל אחר כך זה לא משנה כל כך), אבל אם הזמנת חומוס שבו לא נגעתי אני לא באמת רוצה לשלם חצי חצי על הדייט.
כאשר הגענו סוף סוף בחזרה ניסיתי לברוח על נפשי הביתה, אבל הבחור חשב אחרת וניסה לנשק אותי. וגולת הכותרת- יום אחרי הוא שלח לי הודעה שאני ממש חמודה וישמח לפגוש אותי שוב. על הטעות הזאת לא חזרתי בפעם השלישית.
// לינור סקוטלסקי