שמחת הקציר מכוונת חדשנות, מגרדת צבע ממכחול שהתייבש. שבוע מרומם, מלטף מכאובי גדילה, מרככים את שמחתךְ. ניגון עתיק בבר לא ידוע, מאפשר פרספקטיבת חיים שלמה. נכון הפחד, מדייק את הרגע, מצמיח שורשים, לפתע נעלם.
ניחוש מהיר, מדקלם לו שיר, מעבד תקליט וינטג' במוחךְ. פסנתר בודד מחמם את הלב, מאלתר את הצורך בקרבּךְ. אחות אהובה נעלמת בתוך דאגה מחבקת, חונקת. הרמוניה נאבקת להישאר בתוך חַיַּיִךְ, מעטרת את הרגע בעננים נעימים למראה. אהבה מחברת שלושה דובי חורף, מייחלים לישון טוב בעולמךְ. אגדת יער מרעננת ילדות מתרחקת, מקבלת השראה מבוראי מציאות אהובים. ארץ רחוקה מאתגרת הנאה, אישה מקסימה נהנית מתפארתה.
השחר מפתיע, מדייק שעת נחת. מפוטמת מדופלמת בליווי זר צהוב, מאפשר להיות חופשי בארץ המראות. שיפוד מטיל חמר, מביש סיפור, בטל הוא היעד, אל מכחול האימים, מנסר לו פיסה ממבוא האורים.
סיפור מהפנט מחבק את עורי המתוק, מלטש את הצחוק מלא עוז. ראה הנך מלך בין גבעות מלכות, שדכה בין זרועות העבר, ימי קדם, מאדירים פנים מלאי אושר, מצחצחים את האחים המחבקים זרועות צרות, מייחלות להופעת החוטב, עץ מפי היורה שרק החל לטפטף בין אנשי מחאה האינטראקטיביים, מפרגנים לאהובם, לחייך, לענטז, להיות במרכז העיתונות המייגעת, להיות פשוט אזרחים זרים במתכונת מקוצרת של עליית ההווה, מהתלת געגועי חדשנות, ממתנת גופי עבר, מתרפק על גב עתיד מרמז מי מלכות טהורים כפריים, בין צלילי ההווה, קודחים באוזני מוסיקאי, מתיימר להיות מומחה בתחומו, מעוות את רזי מתחיות גופו. מחכה לאהבת הנולד, מרפא את רסיסי העבר.
הנושא מתנשא, מלבב רגע רז, מחבר גשר צר, מקווה לעוד מלאך שומר, צופה בחוות אצילים מזפזפת בין קציר הכפרים. שומע, מאזין לבטנו הכואבת, מרצה את רבעונו, מקבלת אישיותו.
סורי אל דרכך תקווה, נושמת בתוך יין מבעבע, מתיימר להיות שמפניה אצילית, מקבל סתירת אמת אל תוך פנים חברה קולקטיבית, מהדר את צימאון חבריה, מלטפים בעדינות נורמטיבית. חפשי חייך יחד עם אהובך בבר קטן ומגניב, מאלתר זמנים יפים שרק חווית בסרטי בורקס.
אל תפחדי ילדתי, העבר קיים בכל מקום, נהפך להווה פעיל, מרטש את מרקש, עליית העולים מחזקת את שמה הכובש. מאיפה אתה איש אתני שכמותך, אל נא תירתע אהוב יקר, התחבר אל העבר, תאפשר עתיד לא ידוע, תחבק את שאר המכולות שסגרו בערב שבת הדוחק את החופש בפניך.
ים שיבולים מסביבי, עוטף את גופי המרהיב, מבליט את חתיכות החומר. מוסיקה מאולצת זורמת בין מחוגי הקבינט, מחכה לריפוי מכאובך הבלתי נלאה, מכמת את חוג המחליקים. קרח בתוך ים של זרעי חורף, נושק אל תוך צלילי ביטוח במאות שקלים בודדים, ביחד בין המשעולים. נוקט צעד אחר צעד, מסדר את אמתחתו, סורק את גומחתו העמוקה, שורדת את בקיעותה, נושקת את אהבתה המהפנטת, לוחשת סוד, עורכת מכונות שלא ידעו לפעול בלי מחשב סוער, מחושב, מחודש, מלומד, מיושם, מלא ניסיון שנים, רוצה להפיח חיים, לדלג במשעולים, לאהוב את הגבעולים.
שורד את רגע המשיח, קשוב לקציר הקיץ שחלף מבין הצללים, לוחש אי שם בתוך ניגון עתיק, רואה כיתוב מהלך על דרך מכאובים, לבבות קורסים מגדלים אישונים של מי נהר יהלומים, מפרשים את יוקר המחיה, מקבעים את שיגעון המאה. רגעים יפים, מחמיאים פני מלאכים זעירים, מעניקים ויטליות לחבל נשימה עוצמתי. סגולת אהבת מתושלח, נושקת יופי יום יומי בתוך מערבולת הקרוסלה, מככבת בגן שעשועים וירטואלי, מציירת חיים אידיאליים במרחב מוגן…
// ניצן מוטיוק