בואו נהיה כנים, כולנו מכורים למשהו, לא? איזה כיף שאפשר לשמור על הטעם הנהדר ורק בשליש מכמות השומן. מה היה קורה אילו יכולנו לעשות זאת גם בעוד תחומים בחיינו? הבלוגרים של "מה וזה" כותבים על שלושה דברים, שאם היו מצליחים להפחית בשליש, חייהם היו משתפרים פלאים!
סדר היום שלי בזמן האחרון הפך להיות מסודר מאד. מסודר מדי. מהעבודה למיטה מהמיטה לעבודה, קפה בבוקר, קפה בצהריים, קפה לפני משמרת. ארוחת צהריים, ארוחה אחרי המשמרת. שגרה זה קשה, אבל החיים הם שגרה. קשה לברוח מהשגרה, על כמה שכל כך הייתי רוצה לעשות את זה.
אם בתוך השגרה הזאת יכלתי לבחור שלושה דברים, רק שלושה דברים, שאם הייתי מפחית מהם לשליש בחיי - הייתי אחר לגמרי.
אחד החלקים האהובים עליי בשגרה הזאת הוא גם אחד משלושת הדברים אותם הייתי רוצה להפחית לשליש בחיי: פרק של “חברים” לפני השינה.
לא יעזור, אני לא מצליח להירדם בלי פרק של חברים לפני. ושאני אומר פרק של חברים, אני כנראה מתכוון לשלושה. בדיוק השבוע דיברתי עם חברה על כמה גאונים הם יוצרי הסדרה, שהם יצרו סדרה שהיא אלמותית. כמעט ואין בה דברים שמסגירים אותה על כך שהיא ישנה: אין פלאפונים, אין מוצרי חשמל, אין טכנולוגיה, אין בדיחות אקטואליות או על אנשים רלוונטים לאותה תקופה. פשוט הומור טהור. אני כל פעם מופתע מעצמי, ולא מצליח להבין איך פרק שראיתי 70 פעם, מצחיק אותי כל פעם מחדש. ואני מדבר פה על צחוק בכל רם, הזה שמעיר את הבית, לא כזה בלב.
אבל, כמה שכיף לצחוק, אם רק הייתי מפחית בפרקים האלה, אולי כל פעם שהייתי חוזר הביתה מהעבודה בשתיים, הייתי הולך לישון חצי שעה אחרי ולא בארבע וחצי.
והפרק הזה של חברים, טוב ככל שיהיה, גורם גם לדבר השני אותו הייתי שמח להפחית - משקל. אולי זה בגלל אובר זמן צפייה בג’ואי, אולי זה משהו אחר, אבל אחרי שאני מסיים לראות, ועדיין לא נרדם, אני נהיה ממש רעב. “מאנצ’ חברים” אפשר לקרוא לזה.
אני לא שמן, אבל אף פעם לא הייתי רזה, תמיד נורא רציתי לרזות, אז ניסיתי לרוץ אבל אני שונא לרוץ, אז ניסיתי לשחות, אבל זה משעמם כמו המוות, אז אני תמיד אומר שאני טוב במשחקי כדור, אבל לא זוכר את הפעם האחרונה שעשיתי משהו כזה. אז לא נשארה ברירה ולכן בצער רב וביגון קודר אני מנסה, כל פעם מחדש, לשמור על תזונה נכונה, וזה מעאפן. כי איך חכם סיני אמר פעם: “מה הטעם בחיים בלי קצת שווארמה ושיפודים”. אין ברירה, ננסה לשמור, אני אומר לעצמי, אבל אלכוהול בכל משמרת בעבודה , וארוחות בארבע לפנות בוקר, זה בטח לא מהמלצות הדיאטניות המובחרות.
(מתוך עמוד הפייסבוק super size me)
הדבר האחרון שהייתי שמח להפחית בו הוא מה שאני אקרא לו: “נוט טו גיב א פאק” – לנסות אפילו קצת, לשים זין על הסביבה, שלא יהיה אכפת לי מה חושבים או מה אומרים אחרים. אני בחור שנורא אכפת לו מהסביבה, נורא משפיעה עליו דעתם של אחרים. וככה פתאום הכל מתחבר - אני לא חושב שאני שמן, טוב לי איך שאני אבל הסביבה משפיעה. לא סתם החנות שאני הכי שונא לקנות בה היא Aֵֶַַַַַַַ&F שעל כל החולצות שלהם כתוב MUSCLE, עאלק ל”שרירנים בלבד”, מה איתנו?? המלאכים המלאים בעלי הפרצוף היפה? הבלונדינים עם העיניים הכחולות והצדדים במותניים??
אז די זהו, מעכשיו אני מתחיל קצת יותר “נוט טו גיב א פאק”! אני מתחיל ליישם.
לא אכפת לי, הלכתי לראות כמה פרקים של חברים ולאכול פיצה. שיט.
// עידן לסר