כמו בעלילות החגים היהודיים, חייב שיהיה את מי שמאחר, את מי שלחוץ להספיק הכל, זה שבשנטי, זה שמשחק אותה רב ואת אלה שמשחקים טטריס בכיפור. אני רוצה לשתף אתכם חבריא, במהלך החגים שאני חגגתי בגולה.
כמו ביהדות כך ביהדות אני רוצה להחזיר אתכם לעקדת יצחק, זוכרים?
אך אני רוצה לקחת אתכם רגע ליצחק אחר, יצחק שיש לו גם כינוי ואף אחד לא קורא לו יצחק, בשם האמריקאי טוני, הוא בכלל מרוקאי ויש שיאמרו שהוא מזכיר את פורת נאסר הכתב מהשטחים. בכל מקרה, גם את יצחק הזה אלוקים מעמיד במבחן, הוא בעצם מעמיד אותנו במבחנים קטנים כל יום וכל דקה.
הגענו לערב ראש השנה הבאה עלינו לטובה ויצחק הלך אל החנות מהשעה שנפתחה, הלך וקנה זוג נעליים צחות ולבנות. הלך לחנות השניה וקנה חולצה מכופתרת לבנה וצחורה, מכנסיים לבנים. אבל בשביל שהכל ייראה במקומו, הוא היה חייב לקנות גם תחתונים לבנים.
בשעה חמש בערב היה מוכן, כמו כלה בערב חתונתה, התרגש לחגוג את חג ראש השנה בגולה, אחרי שבע שנים שלא נשק את אדמת ארץ ישראל. השנה ראש השנה יצא יומיים של חג ויומיים של שבת, ויצחק הודיע מראש שהוא הולך להישאר בביתו של הרב במשך ארבעה ימים ושנשכח ממנו. התלבשנו כולנו ועלינו לביתו של רב.
הקהל היה רב במפתיע, רובם סטודנטים, הרב הכין נאום מבעוד מועד על המלחמה שהייתה לאחרונה בארץ, זה נורא ריגש ונגע בנו ואחר כך ערבית לראש השנה, כולנו היינו שם.
אחרי עשרים דקות שחיכינו, ואז חיכינו עוד עשרים, ויצאה מנה של גפילטע פיש בשלל צבעים, בעיקר צבעים של חיוור. לאחר מכן יצאה מנה של קוגל, שזה משהו שעוד לא עיכלתי, דו משמעי, ואיך לא?! קניידלך.
אני לא רגילה לארוחות המדיפות ריח דגים חזקים מפיות של אנשים, וכנראה שיצחק המרוקאי לא רגיל לאוכל הפולני שקיבלנו על השולחן והחליט שהוא יכול להקל על עצמו טיפ-טיפה, ועלה על האוטו בדרך חזרה הביתה, בכל זאת, אנחנו בגולה ולא בבית, אז פה יש חוקים אחרים חשב בליבו יצחק. זה גם יכול להיות עניין של פיקוח נפש, כי מה אם הוא יגווע ברעב במהלך החג?
נכנסנו לאוטו. בדרכנו לבית שאלנו אם הוא יכול אז בבקשה שיפעיל בבקשה את ה-GPS ויעזור לנו למצוא את הדרך. יצחק, שגם ככה עלה על המכונית לא הבין למה הוא צריך בכלל לגעת בטלפון? זה חג!
"יצחק!!! אתה יושב בתוך אוטו יקירי, פה אין טבלאות, קדימה." וכך היה, הדליק את הטלפון, הפעיל את ה-GPS, הדליק את הסיגריה וכך הלאה והכל כמובן מעניינים של פיקוח נפש.
יהודים יקרים, אתם יודעים שאחרי ראש השנה, כמו בכל ראש השנה מגיע יום כיפור, הבא לכפר על כל עוונותינו במהלך השנה, איש באמונתו.
לנשמת יהודי יש חמישה שלבים: נפש, רוח, נשמה, חיה ויחידה. בכל חג מהמועדים היהודיים נכנסים עד השלב הרביעי של הנשמה, ורק ביום כיפור לוקחים שלב אחד הלאה ומתקדמים אל השלב החמישי -אל היחידה, שהיחידה היא המצב שבו אנחנו לבד נקיים וטהורים מול אלוקים עם כל השקרים הקטנים ששיקרנו, עם כל המעשים הרעים שעשינו, בזדון ולא בזדון, בשגגה ולא בשגגה, ביודעין ולא ביודעין.
וגם שם, יצחק, או טוני, איך שתרצו, עמד שם לבד ביחידה והתמודד והראה לאלוקים שביום כיפור הוא היה אצל רב אחר, שבו הבטן שלו הייתה קצת יותר שבעה, גם הנשמה שלו הייתה מחוברת
אדם זר לחלוטין שם לב לכך, אדם שהיה בבית הכנסת עם יצחק, קנה את פתיחת ספר התורה ב-900 דולר לא פחות ולא יותר, והחליט שהוא מזמין את יצחק לפתוח את תפילת הנעילה בה הוא מתחבר עם היחידה ומתכוון לכל מילה.
וזה החיבור היחיד, שבו אין טבלאות, שבו אני הנשמה עומדת יחידה.
// אילנה מאטטוב