השמיים נצבעים אפרוריות פרוזאית שמנצחת שקט על הרחובות. לי היא גורמת לתופף בעצבים עם הרגל.
הרוח שולחת משב ראשוני, מנגנת לנו על הנשמה והופכת את תל אביב פריזאית, העור מסתמר לי והשקט הופך מאיים.
קריר לי. במידה הנכונה שמשאירה את האיפור במקום עד סוף היום, במידה שקפה חם טריוויאלי גם בשתיים בצהריים. סקסי לי. כשהרגליים עוד חשופות, השרוולים מתארכים והעיניים מעצמן סורקות אחר פרטנר להתכרבל איתו בלילות שהרוח תתחזק.
תצמיד אותי לקיר. שם, ליד המעילים והצרות הישנות שלך שלא טרחת להזיז מהחורף שעבר. תקשיב לנשימות שלי מתעבות. תראה אותי מזיעה כמו אוגוסט, רועדת כמו פברואר, נצמדת אליך והופכת לעונת מעבר. תסתכל עליי מבעד לעצמך, קוראת את אותה השורה בפעם החמישית כשאתה צף לי בין המילים. תראה אותי חיה כל יום אפרפר חמש פעמים כשאתה צף לי גם בין הלילות.
בעונות מעבר אני מתאהבת על בסיס יומי. באפור, בתחושת הביניים, בצביטה בלב כשהעלים נושרים בדיוק בזמן הנכון. אני מתאהבת בעצים הערומים שעומדים איתנים גם כשרואים להם הכל. זקופים כאילו מעולם לא נעזבו, חזקים כאילו מעולם לא ירד להם הצבע.
בעונות מעבר אני מאטה צעדים מול אותיות וצבעים על הקירות המתקלפים של העיר הזאת. מביטה בהשתאות באהבה ובדידות צועדות יד ביד ולא מסתכלות זו לזו בעיניים.
אני אוהבת את העיר הזאת. פצועה ומדממת, מקושטת צלקות. אני אוהבת אותה בעונות האלה עוד יותר, כשהיא פרועה ומסתורית, וגורמת לי לבכות.
מתוך עמוד הפייסבוק movies quotes
היצמד אליי. תצייר על לחיי באצבעותיך. תן לי להעביר יד בשיער שלך, להשאיר אותה שם. היצמד אליי ותרגיש את הפעימות שלנו יוצרות גרסא חדשה ל"ארבע העונות". היצמד אליי ונהיה קלאסיים כמו באך ופרועים כמו מטאליקה. היצמד ותראה את הכוחות נגמרים והנשימות הופכות איטיות. ודווקא אז, אל תזוז. תחבק אותי.
בעונות מעבר אני מנקה מדפים ומפנה את השידות. מציפה חדרים בקופסאות קרטון מאולתרות מלאות בעונה שעברה. אפשר לקרוא לזה סדר פסח בסוכות, אפשר גם ניקוי רעלים מנטאלי. בעונות מתחדשות אני מקלפת שכבות ומסירה את העלים שהופכים כבדים על כתפיי. מתירה לפחדים להיות שלכת צבעונית, העיקר שאשאר זקופה.
אני שומרת קופסא לאוויר שנגמר לי, לנטייה לברוח, לקיר בו התרגלתי לדפוק את הראש. קופסא לזה שהפיל אותי מהרגליים והותיר אותי בברכיים מדממות, לצלקות שנשארו, לאהבה ובדידות עם עיניים נוצצות.
במסקנטייפ כפול אני סוגרת את הקרטון המתפרק. שכבה נוספת לקופסא עם ההרגלים המגונים. מותירה חיים ארוזים בקופסאות קרטון של לפני מעבר דירה, במקום בו אני בכלל נשארת.
צילום: vadim becker
תעמוד מולי במבט מצולק ותראה שכמו שלך גם הברכיים שלי מדממות. תארוז את חייך בקופסאות קרטון מאולתרות בלי כל כוונה לעזוב. תטבע איתי בין הקופסאות כשנשנן ביחד שזו עונת מעבר והיא עוברת. בוא נחטא את הפצעים ונלמד לאהוב את הצלקות. בוא נעמוד ערומים ואיתנים אחד מול השניה. זקופים כאילו מעולם לא נעזבנו, חזקים כאילו מעולם לא ירד לנו הצבע. מנצחים, כאילו כל הפחדים כולם סגורים בתוך קופסאת קרטון.
מתוך עמוד הפייסבוק 2all
// עדי כהן