מתיישבת בהתרגשות מול הדף הווירטואלי שעל גבי מסך המחשב הוורוד שלי. "קדימה לכתוב" אני חושבת לעצמי והמסך מצדו ממשיך להיות לבן ומסנוור, משתף פעולה ומוכן להכיל את המילים שלי. בדיוק כמוני, גם הוא מחכה בהתרגשות לזמן הכתיבה האיכותי שלנו.
אני בחורה של מילים, אני צריכה את המילים כדי לפתור כל בעיה, כדי לדון בכל התלבטות, כדי לחשוב. כבר כמה חודשים שאני לא מצליחה לכתוב באמת, כבר כמה חודשים שאני מסתכלת על המסך הבוהק ללא מענה. כותבת ומוחקת, מנסה שוב ומעקמת את הפרצוף, בוהה קצת ובסוף מתייאשת וסוגרת באכזבה את המחשב. ניסיתי מחברת שורות, מחברת משבצות, מחברת עם דפים צבעוניים, ניסיתי פתקים בודדים וכאלה שנדבקים ואפילו ניסיתי את הפתקים של האייפון.
כלום לא עזר – דממת כתיבה.
ואז הגיעה שיחת טלפון ששינתה את הכול. אחת כזאת שמלאה במילים שחיממו לי את הלב, לחצו על הנקודות הנכונות וגרמו לי לחזור אל מסלול הכתיבה. במהלך אותה שיחה עלה לי חיוך רחב, כזה שנותן הרגשה טובה וגם מוטיבציה לכתוב. פתאום עשרות רעיונות צצו, כאילו התעוררו להם משינה מתוקה ורצו למצוא את מקומם על אותו דף בוהק.
לאחר מכן נשארתי עם אותו חיוך רחב על הפנים ועם אופטימיות נעימה על הנשמה. אני לא חושבת שמי שהיה מעברו השני של הקו הבין עד כמה משמעותיות עבורי המילים שנאמרו ועד כמה הן משפיעות עליי. בלי להתכוון, הן חיממו את הלב. תזכורת מתוקה לקסם של מילים.
מילה טובה היא זאת שהניעה אותי, נתנה לי את הכוח לעשות שוב את הדבר שאני הכי אוהבת. לפני זמן מה אוסף של מילים רעות הפיל אותי על הקרקע, כמעט ושכחתי את כל מה שטוב. אבל מילים נעימות ומנחמות מסביב פיכחו אותי, מילים מלאות באהבה הראו לי את הדרך אל האושר הפרטי שלי. אותה מילה מעודדת, היוותה עבורי את אות הפתיחה של התחלה חדשה. היא נקודת ציון לאופטימיות שכמעט ואיבדתי בדרך.
אני בחורה של מילים, תמיד הייתי וזאת הדרך הטובה ביותר לתאר את מי שאני. יש כאלה שכשהם צריכים לחשוב על משהו הם יוצאים לסיבוב ריצה ושורפים את המחשבות ביחד עם הקלוריות, יש כאלה שנכנסים למטבח ומבשלים לא משנה מה, העיקר שהמחשבות יתאדו. אני צריכה דף ועט, וירטואליים או מוחשיים, עדיף שיהיו ורודים ועדיף שיתנו לי את המרחב שאני צריכה. שיתנו לי מקום להביע, לספר, לצחוק, לבכות, להתמרמר ובעיקר לפרוק. הדף סופג את הכול, גם את הדברים הנוראיים ביותר, הוא מאפשר פינה שקטה ואינטימית שכל כולה מוקדשת בשבילי.
למילים יש כוח לבנות וכוח להרוס. מספיקה מילה אחת כדי לעורר חשק או לעורר מיאוס, כדי להתאהב או כדי לשנוא. לפעמים מילים של אחרים כל כך מדויקות שאנחנו מרגישים כאילו הן מספרות על החוויות שלנו, כאילו נכתבו עלינו. הן מחברות בין אנשים ויש להן יכולת השפעה מפתיעה. מילים הן נקודת החוזק שלי אך עם זאת הן גם נקודת החולשה שלי, אני מתאהבת בעזרתן אך אני גם נעלבת ונפגעת בגללן. בסופו של דבר אני מי שאני בזכותן.
בזכות האופטימיות שנטעה בי, אני בוחרת לכתוב ולשתף, בוחרת לחשוף את החוויות שלי ואת ההתלבטויות שלי. אני בוחרת לתת לאחרים את ההזדמנות למצוא את עצמם בין המילים שלי. מקווה להעלות חיוך רחב על הפנים להזכיר לכולם את כוחה של מילה, כוח שאין לזלזל בו. ומילה אחרונה לסיום: בהצלחה.
//אדוה ישראל