בואו נהיה כנים, כולנו מכורים למשהו, לא? איזה כיף שאפשר לשמור על הטעם הנהדר ורק בשליש מכמות השומן. מה היה קורה אילו יכולנו לעשות זאת גם בעוד תחומים בחיינו? הבלוגרים של "מה וזה" כותבים על שלושה דברים, שאם היו מצליחים להפחית בשליש, חייהם היו משתפרים פלאים!
בכל הנוגע לבזבוז זמן אני חושבת שאני אוחזת בתואר או שניים. אם זה לא מספק, נולדתי בדור בזבזני הזמן הגדולים ביותר, אין מה לעשות, זה כל כך קל! כשביקשו ממני לכתוב על שלושה דברים שאני עושה ביום, שאם הייתי מצמצמת אותם בשליש החיים שלי היו משתפרים השאלה הראשונה שעלתה במוחי היא "רק שלושה דברים?", אבל בכל זאת, נרתמתי למשימה ואני מציגה בפניכם מסמך אנושי מזעזע שהייתי שמחה להתכחש אליו, אבל במקום להתכחש אליו אני מפרסמת אותו ברבים, בבושת פנים.
לחשוב על אוכל
בתוך עומר הפולנייה הממוצעת מתחבאת ביג מאמא זוללת כל, זאת האמת! אם גבר הממוצע חושב על סקס 19 פעמים ביום (זהו? זה הכל?) אז אני חושבת על אוכל 19 פעמים בשעה. גם המחשבות על אוכל מגוונות במיוחד! יש את המחשבה "האם המאנץ' הבא יהיה מלוח או מתוק?", שאלה חשובה והכרחית להמשך היום! יש גם סתם פתיחות חוזרות ונשנות של המקרר, "רק כדי לראות מה השתנה" (מה יכול להשתנות? המקרר ריק! העלמת ראיות לפני שעתיים!) וכמובן, התחביב האהוב עליי, בהייה שוטפת בחשבונות אינסטגרם של טבחים מהוללים, שאיבת רעיונות מפינטסרט: "עוגה בכל צבעי הקשת??? אני חייבת לנסות להכין את זה!", "פנקייקס בייקון? נולדתי לזה!" וכמובן, זלילה של כל אלה ורבים נוספים.
התיאוריה שעומדת מאחורי הזמן הרב שאותו אני מבזבזת על מחשבות על אוכל היא שברגע שאצמצם במחשבות על אוכל יהיה לי הרבה יותר זמן להתעסק בדברים חשובים באמת (רגע, יש משהו חשוב יותר מאוכל?) ובתכל'ס, אם אני אפחית את המחשבות הזדוניות האלה, אולי אני סוף סוף אהיה דוגמנית העל שחבויה בתוכי. סתם, כנראה שלא, אבל זרמו.
מלכת הטראש והסחות הדעת
אין דבר שיותר מסיח את דעתי מטראש. טראש טוב! למשל עכשיו? דוגמה עכשווית שקרתה ברגעים אלה ממש. אני כותבת את הפוסט הזה, נכון? אני עוצרת לרגע, לחפש השראה, ומתחילה לחפש מוסדות לימודיים. נתעלם מהעובדה שאני לא מתכננת ללמוד השנה, מילא העובדה שאני מתחילה לחשב סיכויי קבלה ללימודי רפואה (איפה מזינים "צפייה אדוקה בכל העונות של האנטומיה של גריי"?) מפה לשם הגעתי לכתבה מרתקת – "איך להרכיב תלבושת ליום הראשון לבית הספר". מוסחת דעת או לא מוסחת? אין ספק שככה הגעתי לדברים מאוד מאוד מעניינים באינטרנט, באזפיד הפך לחברי הטוב ביותר, אבל להיות כנה? אין סיכוי שככה אני כותבת את הפוסט הזה בלחץ, אז איפה אני ואיפה הספר המיוחל שאני מתה לכתוב?
לצמצם בשליש לא יעזור במקרה הזה, לנתק אותי מהאינטרנט אולי.
להפסיק לשים זין
שאלה מעניינת, מה ההבדל בין לשים זין ללא לשים זין? בכל מקרה, העניין הזה, שיותר מדי אכפת לי מה חושבים עלי, למה אני צריכה את זה? שעות מול ארון הבגדים במטרה אחר האאוטפיט המושלם, שעות של טיוח עור פניי באיפור וריסוס שערי בספריי עד להיחנקות. לחשוב פעמיים לפני שאני אומרת איזו בדיחה כי "האם יצחקו ממנה או עליי?", לחשוב עוד אלף פעם לפני העלאת פוסט חדש לאתר בטענה ש"האם הוא מספיק טוב?" כל דבר שאני עושה, כל גיחה לפחי הזבל עלולה להתקיל אותי בשכנה הרכלנית, כל יום עבודה רגיל עלול להפגיש אותי עם מלכת הכיתה מהתיכון, אבל מה בעצם אכפת לי? הגיע הזמן להפסיק לשים זין! או לשים זין על כל מי שמדבר עליי! אוף, איזה ביטוי מעצבן! אבל קיצר הבנתם, לא?
//עומר טסל