עיכבו לי את הטיסה ואז עיכבו אותה עוד קצת. ועזבו את זה שכבר מארבע בבוקר הייתי ערה בגלל טעות אנוש. רק בשמונה בערב הצליחו למצוא מטוס חלופי לזה שהעלו והורידו אותנו ממנו ועד אז פספסנו כבר את כל טיסות ההמשך, והטיסה הבאה היא רק למחרת. אז דאגו לנו למלון בדנבר. או שאולי זה דנוור? אני לא באמת יודעת. אבל זה בלעז, אז בטח אפשר את שניהם, קצת כמו טורקיה ותורכיה.
פקידה נחמדה עם חיוך אמריקאי מזוייף הגישה לי שלושה וואוצ'רים מודפסים על הנייר של הבורדינג פאס, כזה שתולשים לו את הצד. אחד לתת לפקיד הנחמד במלון עם החיוך האמריקאי המזוייף למרות שמאוחר בלילה, אחד לארוחת בוקר ועוד אחד לנשנושים שלא אתלונן.
לא התלוננתי. הרי אלו בדיוק ההרפתקאות שאני מדברת עליהן. למצוא את עצמי בחדר במלון עם מיטה שגם אם ממש אנסה, לא אוכל להגיע ולגעת בשני הפינות האלכסוניות המנוגדות שלה בו זמנית.
אז מה עושים עכשיו? הטיסה רק מחר בערב. אחרי שנתתי את הוואוצ'ר הראשון לפקיד הנחמד, ניסיתי להבין איזה נשנושים מקנה לי הוואוצ'ר השני, הבנתי שעם מיץ פירות טרופיים וחטיף גרנולה אני לא אגיע רחוק הערב. החלטתי לעשות מעשה. הורדתי טינדר.
המהירות והקלות שלקח לי למצוא אנשים מעניינים בדנבר הפתיעה אפילו אותי. אבל הייתי עם מטרה, וככה גם הצגתי את עצמי.
Shira. Loves life. Only here for tonight.
אולי זה קצת בוטה אבל זה אמת, וזה מה שחיפשתי. מספר לא רב של סוויפים ימינה ושמאלה מאוחר יותר, מצאתי את עצמי מתכתבת עם ג'ים. אול אמריקן בוי עם תמונה עם כובע בייסבול הפוך ומבט שובה בעיניים. כנראה שזה מה שעושה לי את זה, העיניים.
שאלתי אותו:
?so, are you looking to have some fun tonight
Wow! Hold your horses dear, we don't even know each other.
הוא קרא לי dear
עברנו לדבר בטלפון ומהר מאוד קבענו שהוא יבוא לאסוף אותי מהכניסה למלון. אני הרי ליידי, לא אזמין אותו לחדר שלי. האמת היא שהוא בכל התעקש להראות לי את העיר. דווקא מצא חן בעיני שהוא לא ישר קופץ לעניינים. ניסיתי לשוות למראה המעוך שלי קצת סקס אפיל, בכל זאת, זה סוג של דייט.
הוא הגיע עם טנדר כחול מטאלי ומוזיקה שאני לא מכירה, אבל התאימה לאווירה. הוא פתח את הדלת מבפנים, טיפסתי אל הטנדר. הוא הושיט לי יד ואמר: Hey, I'm Jim
Shira. עניתי, הושטתי יד חזרה וקלטתי שאני מסמיקה. פתאום מובכת. במציאות המבט שלו ממש לקח אותי בשבי. הוא הוציא ג׳ויט ושאל אם אני רוצה. זרמתי עם הסיטואציה למרות שאני לא מעשנת, אבל למרבה ההפתעה לא השתעלתי. בכלל. העשן היה מתוק והרגשתי קצת מסוחררת. התיקון האוטומטי פתאום מציע לי משוחררת, וכנראה שזה היה השלב הבא.
נסענו בכל מיני רחובות כשהוא מסביר לי מה רואים בצדדים. פתאום הוא נראה לי ישראלי בכלל. עם ההומור של מדריך טיולים באוטובוס "מימין אתם יכולים לראות הר ומשמאל יש ים"… צחקתי. הרבה. מהבטן.
god bless america
פתאום הוא לקח סיבוב חד לתוך דרך לא מוארת והאספלט פינה את מקומו לחצץ שהגלגלים הגדולים של הטנדר העיפו לצדדים בחריקות קטנות. שמעתי כי הוא כיבה את המוזיקה.
השתתקתי גם. מנסה לרכז את כל החושים לעזרת הראייה, לנסות להשיג את האורות הגבוהים של הטנדר ולראות מה יש עוד קדימה. ואז הוא עצר את הרכב וכיבה את האורות. קפאתי במושב. מלכסנת מבט שמאלה ומטה אל היד שלו שמשכה את האמברקס, מנסה לצפות מה הדבר הבא שיעשה.
״?What are you looking at״ הוא שואל, כולו כעוס ורציני ואני מגמגמת. פתאום אין לי מילים. כל האנגלית של כיתה ו' נעלמת ואני אפילו לא מצליחה לחבר משפט עם תחביר הגיוני.
I didn't. I don't. I thought. איך סיבכתי את עצמי בסיטואציה הזאת? עכשיו תאכלי את מה שבישלת! חשבתי לעצמי.
ואז היה תורו לצחוק. הרבה. מהבטן.
Relax dear! I'm just messing with you. Come, I want you to see something. ויצא מהרכב בהחלטיות. הקיף אותו מאחור, שולף משהו מהארגז של הטנדר ומגיע לצד שלי. פותח את הדלת ומושיט לי יד. אני עדיין בשוק, נעוצה בתוך הכיסא.
Come on now, I promise I won't bite.
נשימה עמוקה, אני מחזיקה לו את היד ויוצאת מהטנדר. הוא מתקדם אל קדמת הרכב ופורש שמיכת פיקה על מכסה המנוע שעדיין חם, מקפץ למעלה ומושיט לי יד בפעם השלישית. מרגישה קצת כמו יסמין מאלדין, לקחתי את היד שלו ביותר ביטחון וקיפצתי לכיוונו. הוא נשכב לאחור ואני מחקה אותו, מניחה את הראש שלי על היד הימנית שלו שחיכתה לי יפה. הרמתי את העיניים למעלה ואז קלטתי מה הוא רצה באמת להראות לי. השמיים. שום מטאפורות לא יעזרו לתאר את היופי וההרגשה שאפפה אותי באותו רגע. רק כשלקחתי שוב אוויר הבנתי שנעצרה לי הנשימה.
זה היה לילה אחד בדנבר, ואומרים שאמריקאים חיים בסרט.
// שירה פריגת