עשיתי השבוע קעקוע חדש על כף היד וזה העלה הרבה דיונים עם אנשים על כל הנושא הזה של קעקועים. את הקעקוע הראשון שלי עשיתי בגיל 16. זה היה עם החבר הראשון שלי והלכנו יחד עם עוד חברה שלי לפסיכו בדיזינגוף סנטר בתל אביב. כבר כמה זמן שהתחלתי לאהוב את המראה של קעקועים על אנשים ונורא רציתי אחד משלי, וידעתי שזה יהיה של סוס כי אני רוכבת על סוסים מגיל צעיר וכל חיי אהבתי סוסים. חיפשתי באינטרנט (כן אז כבר היה אינטרנט אבל בלי גוגל!) ומצאתי פורטרט של סוס שעומד על שתי רגליו האחוריות ונראה אצילי ביותר. לקחתי את זה למקעקע שלי ליאור והוא צייר לי את זה ככה שיתאים לקעקוע.
הסוס עבר איתי כל כך הרבה דברים בחיים, אם הוא רק היה יכול לספר את כל הדברים שהוא ראה אני בטוחה שהיה מספיק חומר לספר עבה ועסיסי. אומרים שאחרי שעושים את הקעקוע הראשון אי אפשר להפסיק. אני לא חושבת שזה בהכרח נכון, אני חושבת שיש אנשים שעושים קעקוע ראשון ומחליטים שזה יותר מידי כואב להם ומסתפקים באחד, ויש כאלה שעושים את הראשון ואומרים לעצמם שזה לא היה כל כך נורא הכאב, ואז שמגיע הרעיון הבא הם פשוט הולכים על זה ומפה לשם יש לי כבר תשעה קעקועים. יש לי קעקועים קטנים וגדולים, חלק מופשטים, טקסטים, ציורים ברורים וסמלים ואני אוהבת את כולם. מעבר לזה, לכל קעקוע יש זיכרון משלו של מתי החלטתי מה לצייר, עם הלכתי לעשות, מי עשה לי, תהליך ההחלמה וכל מה שמתלווה לעשיית הקעקוע.
הרבה אנשים אומרים לי שקשה להם להחליט איזה קעקוע לעשות כי זה לכל החיים, זה מאוד מחייב והם לא בטוחים שהם יהיו שלמים עם זה לנצח. בעיני הגוף שלי זה השער שלי לעולם, ועליו אני מבטאת את הדברים שנמצאים עמוק בתוכי שלא תמיד אפשר לדבר עליהם בגלוי עם כולם או שלא תמיד אני רוצה. וזה נכון שזה לכל החיים אבל מה זה "כל החיים" הזה? אלה הם החיים ואני מאמינה שצריך לחיות אותם במלואם כרגע, ברגע הזה ולא פי מה יהיה בעוד 60 שנה. אם אתה עושה קעקוע של משהו שקרוב לליבך ושאתה אוהב מה זה משנה כמה זמן זה נמצא שם? אולי זה קשור לאנשים שיש להם בעיות התחייבות, זה באמת קשה להתחייב לאותו ציור כל החיים, אבל גם באיזשהו מקום זה גם קשה להתחייב לאותו בן אדם כל החיים.
אז קעקועים זה כואב מאוד – סף הכאב תלוי באיזה חלק של הגוף עושים, מה הגודל ובכמה דיו משתמשים ואם יש צבעים. קעקוע זה לכל החיים – החיים קצרים חברים ואם לא עכשיו אז מתי?! הקעקוע ישאר לכם גם כשתהיו זקנים אבל כנראה שימציאו בקרוב לייזר שיורידו אותם באותה קלות שעשו אותם ובלי קשר למה לחיות היום לפי איך תהיו בעוד 60 שנה? זה מחייב מאוד וקשה להחליט מה לקעקע הרי זה לא יורד!
אני לא מנסה לומר אם לעשות או לא לעשות קעקוע, אבל בשבילי זו אומנות, זו הדרך שלי לבטא את עצמי, אני אוהבת את הגוף שלי ואני חושבת שקעקועים זה יפה, אני חושבת שהם עושים אותי קצת יותר יפה כי הקעקועים הם שלי שבחרתי ולכל אחד יש את המשמעות שלו עבורי. אבל אם אתם כן רוצים לעשות ומפחדים מאחד הסיבות שציינתי, תמצאו מקעקע טוב (אני ממליצה על פסיכו כי הם באמת טובים) תשבו איתו, תחשבו יחד על ציור שהוא שלכם על בסיס איזשהו רעיון שהיה לכם ופשוט תעשו את זה. החיים קצרים, יש אנשים בכל הגילאים עם קעקועין ואם ממש תרצו תוכלו להוריד אבל עדיף על להסתובב עם הרגשת פספוס הזו ולהמציא מליון תירוצים למה לא עשיתם. זה כולה קעקוע.
// נטלי להב