זה לא גימיק. הם כותבים את החיים שלהם בצורה מדויקת כזאת. כולם מרגישים אותו הדבר אבל לא מצליחים למצוא את המילים המדויקות כדי לבטא את התחושה. הם כן. הם שנונים, מצחיקים, חריפים ומרגשים. יום אחד הם גם יהיו פוליטיקאים גדולים ומשופשפים. או רק משופשפים.
הם חבילת הטבות שכולנו שואפים להיות חלק ממנה, ממקימי מסיבות ה"רשת החברתית" הגדולות האלה שיותר מידי אנשים מוזמנים אליהן אבל כולם מגיעים אליהן באנונימיות מוחלטת- חוץ מהם. העיניים נשואות אליהם וחלקם בכלל נשואים לאחרות, מה שלא מפריע להם לפלרטט קצת מכאן ליהנות קצת משם. זו רק הבעת חיבה, הם אומרים לעצמם ומנסים לחשוב על דברים עצובים תוכדי ומבינים שהסיטואציה עוד מעט תהפוך לעוד פוסט. עוד סטטוס. עוד ציוץ.
מוזר לנסות להיזכר איך חיינו לפני כל זה. היכן אגרנו את כל המחשבות המצחיקות, העצובות ובעיקר את כל העצבים והתמרמרויות שאנחנו יורים לכל עבר. לפעמים פעם בכמה ימים, לפעמים כמה פעמים ביום. כולם משתפים במה עובר עליהם מבלי שמישהו התעניין בכלל, בינינו, מתי בפעם האחרונה שאלתם מישהו מה קורה איתו וחיכיתם לשמוע מה שלומו באמת. כולנו מסתפקים ב"הכל בסדר" וזורמים עם "הכל סבבה".
(צילום: liatorian)
הפכנו גרועים יותר מפרק בעונה ה-6 של האח הגדול ומבלי לדעת התרגלנו לקרוא את השיחות הדימיוניות שלו עם החברה שלו, את השיחות העתידיות שלה עם הילדה שלה ואת השיחות עם ההומור הלא מובן והעצמי שלו עם החבר המוזר שלו.
עושים לייק. לפעמים סתם ככה, מבלי באמת לקרוא, כי כולם עשו וזה קצת ארוך ו- יאללה, נפרגן. מה כבר יכול להיות. כולה לייק.
אנשים לא הופכים להיות כוכבים סתם ככה- פעם סלבס היו רק אלה שכתבו ודיברו עליהם בתקשורת. היום, בעידן הרשתות החברתיות, המעריצים שלהם הופכים אותם לכאלה. כן. מצטערת לזרוק לכם לפנים את האמת הקשה אבל אנחנו מזמן לא עושים לייקים- אנחנו הגרופים הקטנים של הבנאדם הזה שכותב מה שבא לו, בין אם הוא מנסה להצחיק, לרגש או להכעיס בכוונה, אלוהים נתן לו לימונים והוא סוחט מהם לייקים.
והנה שאלה אחת קטנה שאולי כדאי שנשאל את עצמנו: מתי בפעם האחרונה החבר פייסבוק המקסים שלכם, שאתם מקריאים שורות מחץ שלו בפני החברים שלכם באיזה פאב התייחס אליכם? עשה לייק על תמונת הפרופיל שלכם או על משהו שכתבתם? בעוד אתם מעלים את כמות הלייקים שלו מ- 504 ל- 505 בהינף יד, מידי יום, לפעמים כמה פעמים ביום. מתי יצא שקיבלתם אחד בחזרה?
אני נשמעת לכם קטנונית? לא מפרגנת? אולי קנאית? אל תעשו לי לייק. אני לא צריכה את הלייק המתחנחן שלכם. הפכתי למסחטת לייקים על כל שטות שאני כותבת. כתבתי פעם את המילה "מנגו". ככה. עמדה ריקה ותלושה בתוך סטטוס פייסבוק שלי. אפילו נקודה לא שמתי לה והיא קיבלה איזה 14 לייקים ו-8 תגובות. למה לעזאזל? נדפקתם אה?
(צילום: revitalc)
זה לא העניין של הלייק כמו שזה לא העניין של תגובת "מהממת" על תמונת הפרופיל החדשה שלי או "ריגשת" על הפוסט האחרון שכתבתי בבלוג. יותר מחצי מהחברים שלי בפייסבוק הם אנשים שלא פגשתי בחיים ומחצית מאלה, סביר להניח שגם לא אפגוש, אפילו לא במקרה. לא בא לי להיות מסחטת לייקים ולא בא לי להיות ה"לימונים" של אף אחד, אבל אנחנו דור מזוין שהפך לדור ממורמר שתקוע יותר מידי זמן בתוך המסך. של האייפון, של המחשב, של הטלוויזיה. הכל חוץ מלהישיר מבט לעיניים. אגב, יש לי עיניים חומות.
// חן בוקר