ציפור חופשית

״מה הסיפור עם הקעקוע?״
אני יושבת איתו על שפת הבריכה ולמרות הכרותינו הארוכה זו פעם ראשונה שאני רואה אותו ללא חולצה. יש לו על החזה בצד שמאל ציפור בז שפורשת כנפיים.
״סיפור ארוך״
״יש לי זמן״
״אני שוחה קצת ואז״
הוא קופץ למים ברעש גדול, אני יושבת על קצה הבריכה ומסתכלת עליו גומע אותה, כשהוא מגיע לצד השני הוא מחייך אליי ומתחיל לשחות לכיווני, כשהוא מתחיל בריכה נוספת אני יוצאת ונשכבת על הדשא, נותנת לשמש ללטף את הגב החשוף שלי.
אחרי זמן מה הוא בא ונשכב על ידי.
אני מסתובבת לכיוונו ומתיישבת, אני מעבירה אצבע הססנית על קווי המתאר של הקעקוע.
מתעכבת על הנוצות שמרכיבות את הכנפיים. מסתכלת על בית החזה העולה ויורד שלו, עיניו עוקבות אחרי האצבעות שלי כבוחנות מה יעשו.

״אני מקשיבה״
״עשיתי את הקעקוע הזה לפני משהו כמו שמונה שנים, בערך כשהייתי בגילך, יצאתי מקשר של ארבע שנים, מישהי שרוב התקופה הזו גרנו ביחד, כשנפרדנו התרסקתי, זו הייתה בחורה שהייתי בטוחה שתהייה האמא של הילדים שלי. כשזה נגמר בינינו הייתי צריך לעזוב את הדירה שגרנו בה, עדיין נשארתי בקיבוץ והיה לי לא קל להיתקל בה בכל מקום, הרגשתי אבוד, הקשר שלנו היה מאוד אינטנסיבי.
אחרי חודשיים של דאון החלטתי שאני עוזב את הקיבוץ ולוקח את עצמי בידיים, התפטרתי מהעבודה ועברתי לתל אביב, הדבר הראשון שעשיתי אחרי שסיימתי לפרוק את הציוד בדירה זה לעשות את הקעקוע הזה.
רציתי להזכיר לעצמי לפרוש כנפיים, לא לפחד, להזכיר לעצמי שגם להיות לבד זה בסדר״
״אבל היו לך חברות מאז, זה לא הפריע להן הסימן הזה של הלבד?״
״ברור שהיו, רובן לא התעניינו בסיפור, אבל הבנתי כמה זה חשוב לזכור להתרומם מהקרקע, להנות ולעמוד איתן מול הרוחות״
אני מעבירה שוב אצבע בהיסח דעת, השרירים שלו מתקשים כאילו נדרכים למגעי.
אני חושבת על זה שאם הוא היה נוגע בי ככה בטח הייתי חוטפת דום לב.
״תגיד, אתה מאמין באהבה אמיתית?״
״מאיפה זה בא?״
״סתם מחשבות של הזמן האחרון״
הוא מתיישב מולי, מביט בי.
״התשובה היא כן, אני מאמין באהבה אמיתית. אני מאמין שלכל אחד מאיתנו יש איפשהו מישהו שהוא בול בשבילנו. אני חושב שבדרך למישהו הזה אנחנו פוגשים אנשים שמכוונים אותנו להבנה של מה אנחנו באמת צריכים ורוצים״
אני נושמת עמוק,

מתוך: תותים- תכשיטים ואביזרים

״לפעמים יש לי הרגשה שאני תמיד מתאהבת בבלתי אפשרי, שאני מחפשת צרות, שאני מוצאת את כל אלה שאני לא בליגה שלהם״
״תקשיבי, אני מרשה לעצמי להיות כנה איתך כי אנחנו מכירים הרבה זמן, זה שטויות. הגברים האלה, זה לא הולך לא כי אתם לא באותה ליגה, או כי הם זקנים כמוני, זה לא קשור גם למקום בחיים. זה קשור למה שכל אחד מחפש, ואני בכלל לא בטוח שאת יודעת מה את מחפשת. כשאנחנו יוצאים את תמיד נראית לי אבודה ורדופה, אני חושב שאת כל כך מתעסקת ברגש הזה בלי להכיר אותו באמת״.
״אני יודעת לאהוב״
״ברור שאת יודעת, אבל אני חושב שהגברים שאת פוגשת אז את מדמיינת אהבה… תני לי לסיים, אני חושב שאת כל כך רוצה לאהוב ולהרגיש נאהבת כי יש לך כל כך הרבה מה לתת ורצון עצום לתת אותו שזה מדהים, אז את משכנעת את עצמך שאת אוהבת אותם, את משכנעת את עצמך שהם יאהבו אותך. אבל האהבה אמיתית? אהבה שמובילה לזוגיות אמיתית ונכונה, צריכה הדדיות, זה לא מספיק שצד אחד אוהב, ובכלל אני לא בטוח שיש דבר כזה אהבה חד צדדית, יש אנשים שרוצים יותר מדי, ולפעמים זה מבהיל, כי את צריכה לזכור תמיד שזה בסדר להיות לבד, שאת מושלמת כמו שאת בין אם את בזוגיות ובין אם את לבד. אני חושב שאת חייבת לשחרר, להפסיק להתאמץ ואז זה יבוא״
הסתכלתי עליו, העיניים שלו הביעו כנות אמיתית, מהולה באיכפתיות.
״תודה״ לחשתי ונישקתי אותו על הלחי.
למחרת התייצבתי במכון קעקועים וקעקעתי ציפור משלי.

// יסמין רמון