מתוך עמוד הפייסבוק: BARTENDERS411
אני הברמנית התל אביבית, את הצ'אנס הראשון שלי מאחורי הבר קיבלתי במקרה. הייתי מלצרית אובדת עצות, לא רציתי לשרת יותר לקוחות. עוד משמרת אחת ואני מרעילה את כולם.
יום אחד הברמן איחר והמנהל ביקש עזרה. נכנסתי לתוך הבר – ומאז משהו בי השתנה.
כמלצרית תמיד הרגשתי בסופו של ערב עם הרבה עבודה כמו מכונית מתנגשת בלי הגנה. אבל כברמנית? חומות הבר היו ממש לחומות של תקווה.
גרה בשכירות עם שותפות כמו אחיות. איכשהו יוצא שכל היום אנחנו עסוקות, או עסוקות בלהיות עייפות. בת 28, שנה אחרונה בתואר, שתי מערכות יחסים רציניות יושבות ברזומה – אקס אחד מיהר להתחתן, השני כמעט והתאבד.
לפני משמרת יש לי טקס התארגנות קבוע – אוכלת משהו לא גדול, עושה מקלחת בלי לחפוף, לא יודעת מה ללבוש.
העיניים בוחנות את ארון הבגדים. מימין הגופיות ומשמאל השמלות. אנחנו יודעות, יש משהו בלב של אישה, המעצבן הזה תמיד יגיד לה שכדאי לבחור בשמלה.
השעון מתקתק ואני מחלישה את הלב. נפלה החלטה – הולכים על גופייה, זה נראה סבבה והכי חשוב גם נוח לעבודה.
השותפה סיימה להתקלח, המקלחת פנויה. מעלה בי עצב ורצון לאיזו מקלחת מפנקת וחמה אבל במקום זאת מורחת אודם מול המראה, מושכת איילינר שחור, שיט! בגרביון יש חור. אבל החור הופך לרכבת, הרכבת הופכת לציפור, לא מתרגשת, אני עפה, אני ריאהנה, יש לי סטייל של דיווה, של שחקנית, לא בלרינה.
אני הברמנית התל אביבית, חלק מעולם הלילה כי שם אני מרגישה מלכה, גאונה, מה לא ראיתם? אני מחייכת בלי הפסקה! אני דאינריז פרי-סער, האימא של הדרקונים ושבע הממלכות, אני סינדרלה, אני זינה הנסיכה הלוחמת, אני הבת של השכן, יש מצב גם קוסמת. יש לי צבע עור של סנדי בר, את הפנים של בר רפאלי, את החזה של בר פאלי, וקיבולת אלכוהול של בר אקטיבי.
רק מה? עמידה בזמנים זה לא כל כך אני ולמשמרת כנראה בחמש דקות אאחר.
אני לא אשמה, זה בגלל קו חמש. הייתה הפגנה, נו, כל העיר חסומה. על האיחור מקבלת צעקות מהאחמ"ש – "זה לא לעניין, תיכנסי כבר לבר!"
נכנסת.
פאק! למה כל כך קר?!?!?
מתוך עמוד הפייסבוק: THE ANGRY BARETENDER
הנה לקוחות נכנסים, שתי בחורות מלומדות וכמה כבשים. מתקרב אל הבר בחור עם סיגריה ביד, חולצת 'לה- קוסט' ועגיל מנצנץ, "תגידי, יש לך אש?" אמרתי לו שלא, שאסור לעשן, אז הוא ניסה לבקש בייגלה – איזה מעצבן. לקחתי לו את הסיגריה, נזפתי בו ממש, חיפשתי מנהל – גוד דאם! מי הכניס את הברנש?
בינתיים המלומדות באמצע התלבטות, לא החליטו מה הן רוצות, "יש לכם אולי חלומי או פלטת גבינות?"
חמודה, אנחנו בר, לא מסעדה, אם את רוצה תגידי שאת רעבה ואני אביא לך איזושהי מנה. לא תאהבי – בעיה שלך, מקסימום עם כוס מים, קרח ולימון אפנק אותך. אז המלומדת הראשית לקחה את ההובלה- "את ברמנית חוצפנית, ממחר אין לך עבודה!" בתכלס היא צודקת, לפעמים אני יכולה להיות ממש כלבה. לא באמת רעה או קשוחה. רק אתמול בכיתי שעה. אבל המלומדת רוצה כנראה לריב, הנה היא מורידה את המשקפיים – "תקראי למנהל! אני רוצה להתלונן"!, אמממ…שנייה נשמה, הוא בדיוק מזיין.
מתוך עמוד הפייסבוק: THE ANGRY BARTENDER
אני הברמנית התל אביבית, שאיתה כולם מתחילים, חושבים שאני איזו מלכת סקס אוהבת חבלים.
בסופו של דבר כל לילה אותו סיפור – הוא מגיע, אני מוזגת, טיפ לשמיים מרקיע. אני אליו בנימוס מחייכת, לא ברור איך הבין, "בואנה אחי, תראה איך היא מפלרטטת". כשהוא שיכור ממש, הוא שוב ניגש. בלי טיפת יצירתיות, מיניות או טיפת אישיות. חתיכת חי בסרט! אני תל אביבית פטריוטית, נלחמת למען אהבת האומנות, חיה על טיפים, וממש לא חיכיתי לרגע שבו תגיע – יאללה שחרר אותי, אתה בכלל גר בהרצליה.
המשמרת הסתיימה תודה לאל, והברמנית התל אביבית שאני עולה על מונית שירות, מתיישבת בספסל האחורי, מעבירה את הכסף קדימה, מהחלון אני רואה את הלילה מחבק את רחובות תל אביב הריקים. עוצמת עיניים ולרגע אחד שוב יש לי שקט.
מתוך עמוד הפייסבוק: THE ANGRY BARTENDER
אני זאת את, ברמנית תל אביבית אחרת, הפכנו לחיית לילה טורפת במקום להפוך לגברת.
די! מספיק עם ההצגות! אני לא יכולה יותר לשקר, האמת המרה היא שרק לאחת מכל חמש ברמניות יש חבר.
המציאות היא שבתחנת הלילה עוצרים בעיקר זאבים טורפים, החושבים אותי לאיזו כיפה אדומה.
האמת הכנה היא שכיפה אדומה מתה כבר מזמן ושבמקום לצאת מסיפור האגדה מצאתי את עצמי כאחת השחקניות הכי ותיקות ובולטות בתחנה.
בסוף הלילה יש לפעמים רגע בו הקצפת של החיים האלה עושה לי אלרגיה, אני רוצה לדבר עם עצמי, חושבת לפתוח את דלת המחשבות.
הדפיקות חזקות. ניגשת לפתוח, אבל נזהרת כי יש צליל מפחיד, ממש כמו של סרט אימה.
מציצה בעינית שבדלת כי הדפיקות לא מפסיקות. אבל אז שוב נבהלת.
אני רואה אותה. את עצמי. אני רואה זאבה.
את הברמן התל אביבי כבר קראתם?
ההשראה לשני הפוסטים הגיעה אחרי שקראתי את הפוסט של ליאור אביב – מחשבותיו של רווק תל אביבי
//שי נצר