אני עוד כמה חודשים אהיה בת 30 וזה גורם לי לתהות על החיים שלי במבט לאחור. אני מסתכלת על חיי האהבה המוצלחים והכושלים שלי, המצב הכלכלי העגום שלי והמצב המקצועי שלי, כלומר איך אני מבלה את היום יום . אני מודה, אף פעם לא באמת ידעתי חד משמעית מה אני רוצה לעשות בחיים, חוץ מלכתוב שזה תמיד היה לי ברור, ואני מחליפה מקצועות יחסית הרבה מתוך מסע לגילוי הייעוד שלי. בדרך, מילדותי ועד היום היו לא מעט חלומות ודברים שרציתי לעשות
המקצוע הראשון שרציתי להיות היה שוטרת (1), ואחר כך בלשית (2). תמיד אהבתי לפתור תעלומות, לגלות סודות ולהעלות על דברים שאף אחד לא ידע. גילית שאנחנו עוברים לישראל כשהייתי בת 10 כשזה עוד היה סוד, לפי כל מיני רמזים שהמבוגרים זרקו באוויר. שוטרת הפסקתי לרצות להיות אחרי שגילית שהרבה יותר כיף להפר את החוק מאשר להגן עליו. אחרי זה רציתי להיות עורכת דין (3), כי אם לא להגן על החוק בכוח אז במוח. אחת המחלות שלי זה להתווכח והייתי כזאת מאז שידעתי לדבר. אני מסוגלת להרוג מישהו באמצעות וויכוח שאינו נגמר. אבל כשגילית כמה זמן צריך ללמוד בשביל להיות עורכת דין, גם על זה וויתרתי.
רציתי להיות שוטרת
המשחק האהוב עליי בילדות היה לשבת במשרד של אבא שלי ולשחק ב"משרד" (4). זה אחד מהמקצועות שהגשמתי – מגיל 18 אני יושבת בדרך זו או אחרת ליד שולחן, פשוט הנייר הפך למסך מחשב. בהמשך היה לי עניין במקצועות קצת יותר פרועים כמו שחקנית קולנוע (5) ואפילו לקחתי שיעורי דרמה ושיחקתי בכמה הצגות עד גיל מסוים שהתחלתי לפתח פחד במה וויתרתי על התענוג.
אחרי שיעורי הדרמה לקחתי שיעורי שירה, כי אם לא לשחק בסרטי קולנוע אז לפחות לשיר את הפסקול לסרט כזמרת (6) מפורסמת. הייתי ב"צעירי אורנית" והיו לי כמה סולואים עד שהבנתי שהקול שלי פשוט לא מספיק טוב. רציתי גם לדגמן (7) תקופה, סתם כי זה נראה לי העבודה הכי קלה ביקום – תעמדי, תהיי יפה, תחייכי למצלמה ונשלם לך מילונים. הלכתי לבטי רוקאווי אבל היא אמרה לי שאני לא מספיק יפה, אז גם על החלום הזה וויתרתי.
שחקנית/מוזיקאית
היו גם המון מקצועות שידעתי שלעולם לא ארצה להיות כמו ספרית (8), מאפרת (9), מסאז’יסטית (10) וכל עבודה אחרת שצריך בהם לגעת באנשים. אני לא אוהבת לגעת באנשים. כשעבדתי בחנות בגדים בגיל 18 רציתי להיות מנהלת רכש (11) של חנות, אבל הכי גבוה שהגעתי בתחום היה מנהלת משרד אופנה בלונדון, ולא עסקתי שם ברכש. רציתי גם להיות עוזרת אישית (12) לאיזה מישהו מפורסם או עשיר ולהתלוות אליו בחייו הזוהרים. הכי מפורסם היה משה איבגי שהייתי העוזרת האישית שלו על סט של סרט סטודנטים. אבל זה לא נחשב, כי לא שילמו לי. איבגי היה מהמם.
NOA OFER
רציתי להיות ראש ממשלה (13) אחרי שהבנתי כמה חרא יש לתקן במדינה הקטנה הזו, אבל וויתרתי על זה כי חסר לי את הרקע הצבאי הנדרש לתפקיד. רציתי להיות מלא מקצועות של גברים (14). נכון, היום נשים יכולות לעשות את רוב העבודות שגברים עושים אבל זו לא הנקודה. רציתי להיות גבר שעושה אותם, וזה כנראה לא יקרה כבר. רציתי להיות נזירה טיבטית (15) ולחיות במערה כל חיי, להתקיים מהטבע ולעשות מדיטציה כל היום אבל אז הבנתי ששם ייגמרו לי החיים, ובא לי עוד קצת.
מפיקת על חלל
עוד משהו שרציתי לעשות ועשיתי זה להיות מפיקה (16). הפקתי סרטים, אירועים ופרויקטים ואני יכולה לומר שאני מאוד טובה בזה, וכנראה אמשיך לעסוק בתחום הזה בדרך זו או אחרת. יותר מזה, תמיד רציתי להיות תסריטאית (17). זה חלום מגיל 16 אחרי שכתבתי את התסריט הראשון שלי עם האהבה הראשונה שלי. ניסינו למכור אותו אבל נפרדנו לפני שהספקנו לסיים את המלאכה. כל חיי רציתי להיות סופרת (18) זה החלום הכי גדול אותו אני מקווה להגשים בקרוב. מאוד.
היו לי עוד מקצועות שרציתי להיות שכבר וויתרתי עליהם כמו נסיכה (19), נסיכה של דיסני (20), מיליונרית (21) ואשתו של בראד פיט (22 – כן, זה מקצוע). היום ה"מקצוע" שאני הכי רוצה להיות זה מאושרת כי זה לא באמת משנה במה אני אעבוד, עם מי אני אתחתן או כמה כסף יהיה לי אם אני לא אהיה מאושרת באמת, ואם אני לא אוהב את עצמי ואת מי שאני.
מאושרת
//נטלי להב
