כשהייתי נער, קצת לפני שעזבתי את הבית לטובת הצבא וקצת אחרי שאבי עזב את הבית לטובת אלוהים-יודע-מה, אמא שלי קנתה לי את הספר "אבא עשיר, אבא עני".
הדבר הראשון שהספר הזה עשה כשראיתי אותו זה אנטיגונזם, כשהבנתי שלו היה לי אבא עשיר כנראה שלא הייתי זקוק לספר הזה. אז רגע, את בעצם אומרת לי עכשיו שאבא שלי הוא עני?
לאלה מכם שלא יודעים, הספר מלמד התנהלות פיננסית נכונה דרך סיפורו של נער שגדל בבית להורים חסרי השכלה כלכלית (ומכך אבא עני) אך רצה המזל והוא התיידד עם אביו של חברו שלימד אותו כל מה שהוא צריך לדעת על ניהול הכספים שלו (ומכך אבא עשיר).
מה שהספר אומר, לאלו מאיתנו המגדילים לקרוא בין השורות, זה שללא הידע הזה של איך לחיות את חייך עם הכסף שיש לך ולנווט אותו לטובתך, אתה למעשה תמשיך לדשדש במקום ו/או לחכות לנס.
ואם אין לך אבא עשיר שילמד אותך ויחנך אותך להתנהלות מסוג זה, בעיה שלך.
אולי בגלל הנבואה השחורה הזו ואולי בגלל שבדרך כלל אין לי כח לספרים שמספרים לי כיצד עליי לחיות את חיי, את הספר מעולם לא סיימתי, והמשכתי להתנהל כמו שתמיד ידעתי להתנהל, one day at a time.
ולכן, 10 שנים לאחר שסגרתי את דפי הספר ומעולם לא הסתכלתי אחורה, כש"מה וזה" הציעו לי להשתתף בסדנה להתנהלות פיננסית נכונה בחסות ויזה אירופה, חשבתי שזו הזדמנות טובה להשלים את הפער ביני לבין הבנקים ואת החור בידע שלי על כסף ואיך הוא עובד, אז הלכתי.
בסדנה, המזגן היה גדול ולא אפקטיבי והכסאות סודרו ב-ח'. כולנו קיבלנו שאלונים לגבי ההתנהלות הכלכלית העכשווית שלנו שאף אחד לא שש לענות עליהם כי חם וכי זה מטיח לך את האמת המטרידה בפנים. אין מה לעשות, רובנו לא מתנהלים נכון עם הכסף שלנו, אבל אף אחד מאיתנו לא רוצה לשמוע על זה. ושמישהו יעשה משהו עם המזגן!
המרצה היה באמצע שנות ה-30 לחייו ולבש חולצה מכופתרת קצרה המהודקת יפה בתוך מכנסי סיגר חומים שמסתיימים בנעלי עור עם סוליה גבוהה. מראה שללא ספק צועק "בוא, בוא ואלמד אותך מה לעשות עם הכסף שלך."
הוא עבר איתנו על הכל, מהתנהלות מול גופים פיננסיים גדולים (אורנג', חברת חשמל וכו') ועד החסכונות הקטנים כמו הפעלת מכונת הכביסה רק לאחר שמונה בערב (מסתבר שהחשמל יותר זול בשעות אלו) ובכללי רוב עצותיו נעו על קו דק של בין חכמה ומחשבה קדימה לקמצנות נטו.
אבל בהתחשב בנתון אחר שלמדתי בהרצאה, שאומר ש-70% מבתי האב בישראל סוגרים את החודש בהפסד של 1000 ש"ח בממוצע (ועל זה נדבר בפוסט הבא), אולי קמצנות היא לא מילה רעה.
אם למדתי דבר אחד מהסדנה זה ששקל שלא בזבזת, הוא שקל שהרווחת. זה נשמע יותר טוב באנגלית וזה כנראה מוטו שכולנו צריכים לדקלם.
אנחנו חיים בארץ יקרה. אדם ממוצע צריך לעבוד שעתיים ממוצעות בעבודה ממוצעת כדי שיוכל לקנות בירה ממוצעת בבר הממוצע הקרוב. באוסטרליה למשל, שגם שם הכלכלה לא פורחת, היחס הזה הוא הפוך (1 שעה= 2 בירות).
אז אם אתם כבר פה, בארץ ההו-כל-כך-יקרה הזו, תזכרו לחסוך. תחשבו פעמיים לפני כל קניה, אפילו בבית קפה, אפילו בקיוסק.
הגבול בין רוצה לצריך דהה עם השנים, ולאדם הממוצע כבר קשה להבדיל. אל תקנו מה שאתם לא צריכים, תדחו, תוותרו, תלמדו גם להסתפק במה שיש. ולמען השם, אל תפעילו את מכונת הכביסה לפני שמונה בערב!
אלא אם כן… לא יודע,
אלא אם כן יש לכם אבא עשיר.
להורדת טבלה לניהול תקציב לחצו כאן
//שחף רז