מה אומרות לכם המילים הבאות: בולבול אקבולבול, כבלים פיראטיים, יאצק, ג'ולי סטובינג? אם זה העלה לכם חיוך (ואני לא מדבר רק על בולבול אקבולבול!) – סימן שכבר החלפתם קידומת ל-30,
אבל אם אין לכם מושג במה מדובר, אז לכם יש את הפאוור ריינג'רס ואת צבי הנינג'ה. לגמרי שווה.
חצי מהתוכניות שגדלתי עליהן היו בשחור לבן, כמעט בכולן שיחקה לפחות בלונדינית אחת (האובססיה לג'ינג'יות באה 20 שנה אחר כך), ועוד משהו חשוב – לנו לא היו פרסומות. נראה אתכם מחזיקים את עצמכם מללכת לשירותים במשך חצי שעה…
1.מנהרת הזמן – הרבה לפני ג'ק וסוייר מ"אבודים", היתה קיימת סדרה על קפיצות בזמן. דאג וטוני נכנסים למנהרה (שתמיד הזכירה לי זברות) ונסחפים בזמן, בכל פעם לתקופה אחרת. הפאב בנתניה באותו השם בא כמה שנים אחרי.
2.ציפיטפוט – מכירים אנרג'ייזר? אז ציפי שביט. ילדת ריטלין ג'ינג'ית היפראקטיבית שמדברת, שרה ומספרת סיפורים בלי לשבת רגע אחד בשקט. מעניין מה פרויד היה אומר על זה, ציפי.
3. קשת וענן – שלומית הגואל ורמי ברוך בגרסה הישראלית (והמוקדמת) ל"צעצוע של סיפור", אבל בשבילי התוכי שצרח "קום קשת ענן, קום קשת ענן" עשה את כל הסדרה.
4.שלוש, ארבע חמש וחצי – את זה אין מצב שאתם זוכרים אם אתם בני פחות מ30. צ'ומפי ואינשם, שתי בובות בשילוב יונה אליאן וששי קשת שסיפרו סיפורים, כשהם משחקים בתפקידים הראשיים. הסיפור שאני זוכר משם הכי טוב היה על המלך מידאס שהיה הופך כל דבר לזהב. כנראה אהבתי את זה בגלל האינפלציה (מה זה אינפלציה? גוגל איט).
5.מישהו מטפל בך? – Are You Being Served, סדרה קומית בריטית על כלבו אופנה, עם דמויות צבעוניות כמו קפטן פיקוק ומיסטר האמפריז, מוכרן גיי סרקסטי. הייתי אז ביסודי, ואני עדיין זוכר אותי מתחנן להורים להישאר ער כדי לראות את הפרק…
6.אלף – חייזר פרוותי שאוהב לאכול חתולים, נוחת בחצר האחורית של משפחה אמריקאית עם חתול. היה לו חוש הומור מעולה, והיית בטוח בכל פרק שהוא הולך לעשות ברביקיו מהחתול.
7.על טעם ועל ריח – מהסדרה הזאת אני זוכר בעיקר את הילד האפרו אמריקאי ארנולד ג'קסון שהיה מצחיק ברמות עם פה ג'ורה כמו של מרגלית צנעני בעבודות שירות. אם אתם בני פחות מ30 ובכל זאת מכירים אותו, זה בגלל הממים בפייסבוק.
8. משפחת קוסבי – 20:30, הרחובות ריקים מאנשים וכולם בבתים, מרותקים לטלוויזיה. זה לא גמר האח הגדול – זה עוד פרק של The Cosby Show עם ביל קוסבי, שגילם את הית'קליף האקסטבל. והיה לו קטע עם סוודרים. גם "זהו זה" הקדישה לסדרה פרק שלם, כשאת האקסטבל משחק – גידי גוב…
9.המלון של פולטי – ג'ון קליז היה מנהל מלון אקסצנטרי, שחושב שהוא יודע הכל והאורחים במלון פשוט מיותרים. אחת ההופעות הגדולות של קליז, ועוד סדרה שבגללה אני אוהב עד היום הומור בריטי.
10.בית קטן בערבה – משפחה שמחה ומאושרת עם חווה ודיאלוגים שמאלציים ומתקתקים. היום זה לא היה עובד, כי הממים שהיו רצים על הסדרה הזאת בפייסבוק היו גובלים בגילוי עריות.
11. ילדת הפלא – ויקי היא בעצם רובוט שמנסה ללמוד ולהתנהג כמו ילדה אמיתית, אבל לפעמים מפספסת. קצת כמו פינוקיו לניינטיז המוקדמות. מצחיק בסגנון ארנולד שוורצנגר בשליחות קטלנית 2.
12.משימה בלתי אפשרית – הגרסה הראשונה, זאת עם החוט של הדינמיט בפתיח של כל פרק. עם המסכות שהיו פק"ל. הלוואי שסקארלט ג'והנסון היתה משחקת אז. זה היה יושב עליה בול.
13. היו ימים (Happy Days) – פונזי המלך! מעיל עור, מסרק ואופנוע. זה כל מה שצריך.
14.החתול שמיל – תתפלאו אבל נתן דטנר שם פעם מסכה של חתול וליקק את השפתיים כל חמש דקות. זה היה קריפי אז, זה קריפי גם היום – אבל התכנית היתה מעולה.
15.סיפורי עמים – ג'ון הארט, השחקן הבריטי המוכשר, ישב כל שישי בצהריים על כסא עץ ישן עם שמיכה וסיפר סיפורים לכלב (בובה) עם הבעות כל כך אנושיות שלא הייתי מפספס אף פרק. הכלב היה פרי יצירתו של ג'ים הנסון, זה שהביא לנו את החבובות.
16. חשבון פשוט – עם ביש וגדא, שהיו דומים באופן מחשיד לשמן והרזה / לורל והארדי, ובזכות הסדרה הזאת למדתי את לוח הכפל בעל פה.
17. בזיק ויויו – ילד קאובוי שרוכב על זבוב/יתוש. אני אחזור על זה שוב: רוכב על יתוש. אני חושב שאמרתי מספיק.
18.שעה טובה – תכנית האירוח הקבועה של שישי בערב, עם רבקה מיכאלי.
אני רק חיכיתי לפינה של שלמה ניצן , כי לא הבנתי מה דודלי עושה בתכנית לילה מאוחרת ולמה הוא לא לובש את החולצה הקבועה שלו מ"רגע ודודלי", ולא הולך לישון כי כבר מאוחר.
19.וונדרוומן – במילה אחת: כוסית! בשתי מילים: פצצה ברמות. קחו אותה ואת מקגייוור וייצאו לכם הילדים הכי יפים בעולם. מי בכלל יכל להתרכז בעלילה? היה לי קראש מטורף עליה. עם כל הכבוד לגל גדות, אין על וונדרוומן מהסדרה.
20. שמיניות באוויר –אף אחד לא מאמין לי שדליק ווליניץ היה פעם בלונדיני מתולתל עם שיער ארוך! תכנית נוער ב17:30 בערב, עם דליק והכלבה טוליפ.
21. כל יכול – שילוב של סופרמן ופלאש גורדון: הוא יכל לעבור דרך קירות, לקרוא ספר בשניות, והיתה לו מכונית מבריקה שחורה. תמיד ביום ראשון היינו מנסים לקרוא את המחברת כמו שהוא היה קורא ספרים. לנו זה לא עבד.
22. כן אדוני ראש ראש הממשלה – אחת הסדרות הטובות והשנונות ביותר שראיתי ביסודי , וטוב שראיתי. קצת פחות מופרע וקצת יותר מניפולטיבי מפרנק אנדרווד.
דרך אגב, אנדרווד לא קרא את 22, נכון?
רק בדקתי.
//שי כהן