אז אשכרה סגרתי שלושה עשורים השנה, מי היה מאמין? כשהייתי צעיר יותר תמיד הייתי מסתכל על הגיל הזה כגיל של אחריות, רצינות וכובד ראש. והנה אני מגיע לגיל הזה ועודני אותו השטותניק שהייתי כל השנים רק מעט בוגר יותר.
האמת היא שביום ההולדת שלי מרבית האיחולים באמצעי המדיה השונים היו בסגנון הילד בן 30 יש לו חום גבוה, זקן, קשיש, אולד מן, בא בימים, מבוגר, סבאל'ה וכו' אבל תכל'ס בשטח שאני מרגיש צעיר בכל רמ"ח איבריי.
מתוך ויקיפדיה
אז נכון שכשאני רוצה להחמיא לאוכל אני אומר עליו שהוא "נורא בריא" או שהוא "מעולה למערכת העיכול!"
ונכון שסודה הוא רשמית המשקה המועדף עליי תוך כדי שערוץ 1 נותן חדשות, תהיו בשקט חברייה.
נכון ששעה תשע בערב היא שעה לגיטימית מאוד בשבילי ללכת לישון כי בכל זאת קמים בשעה 5 להליכת בוקר.
ונכון שאני מדבר עם צעירים ויוצא לי לפעמים : "הדור שלנו לא היה ככה.."
נכון שכשאני שומע ברדיו את לבנת פורן עם "חלית? נפצעת?" אני מיד מגביר בכדי לשמוע את התנאים והאפשרויות הנלוות.
נכון שאני מגחך כשאני שומע שני תלמידים בבי"ס ע"ש רבין ביום השנה לרצח רבין, תוהים בינם לבין עצמם מי היה רבין.
נכון, אני מקבל מגוגל פעמיים ביום פרסומות לדיור מוגן וגם שאני מחזיק במגירה את מחירון לוי יצחק העדכני לקלנועיות (לא זול הסיפור הזה).
נכון שאחרי שאני מטפס את המדרגות לבית (3 מדרגות גדולות ואחת קטנה) אני מתנשף כמו חן טל שפגשה שלט של יס.
וגם נכון שבערך כל יום אני בודק באינטרנט מה בדיוק התסמינים של אלצהיימר. ושוכח.
נכון שכשאני קם למבוגר באוטובוס אני מתחרט על זה בדיוק אחרי חצי דקה,
ונכון שקורה לי בתדירות גבוהה שאני צוחק צחוק בריא ומתגלגל שהופך ברגע לשיעול גריאטרי עתיר ליחה.
נכון שכשאני רואה בחורה יפה בת עשרים מסתובבת עם אמא שלה בקניון אני מתלבט עם מי להתחיל.
נכון שטיטולים למבוגרים נשמע לי בזמן האחרון כמו אופציה נחמדה, נוחה ומעניינת.
ונכון שכשאני מחפש גאדג'טים במקום לבקר בחנויות של "apple" אני נכנס לחנויות של 'הדים'.
ונכון שכשחבר נוסע לפיליפינים אני בודק איתו אם יש מצב שהוא אוסף איתו בשבילי בחזור איזו מקומית שתסייע לי בכל מיני פעולות בסיסיות כי אני זכאי לזה מביטוח לאומי.
ונכון שלפעמים אני מתקשר למשטרה לדווח על הרעש הנוראי שעושים כמה פושטקים בשכונה, פרחחים כאלה ששומעים מוזיקה בקולי קולות וזה בכלל לא נשמע כמו מוזיקה יותר כמו שיפוצים, איזה מין מוזיקה זאת? בדור שלי הייתה מוזיקה איכותית, היה לנו את יפה ירקוני ושושנה דמארי, אחח איזו מוזיקה הייתה פעם..
מתוך ויקיפדיה
ונכון שכשמדברים איתי ואני לא שומע אני אומר – "איך?"
ונכון שכשאני טס לחו"ל זה כבר בטיול מאורגן ובמקום לבקר במוזיאון הסקס באמסטרדם אנחנו מבקרים כל הקבוצה יחד במוזיאון ליצירות טבע אפוקליפטיות בבריסל
ונכון שאני כבר לא קונה ז'קט בנזונהה אלא רוכש מקטורן מחמם ואיכותי
ונכון שכשאני מתארגן ליציאה אני לוקח עיתון של סופ"ש, בודק שיש מספיק נייר טואלט ונכנס קרקעית לשירותים
ונכון שטקסס הולדם כבר לא כזה מלהיב אותי, לאחרונה בינגו וברידג' הרבה יותר מרגשים ותוססים בעיניי, למרות שהתחלתי לשחק כשרציתי להרשים את מלכה וברוריה מהמועדונית.
למרות כל זה, תדעו לכם שגיל זה באמת רק מספר מה שחשוב זה מה שבפנים (עכשיו לך תמכור את החרטה הזאת לרופא גב שלך).
// ארז הדר
