"כשבן אדם חוזר מטיול ארוך בחו״ל הוא אשכרה בטוח שהוא הפך להיות אדם טוב יותר. החיוך מרוח לך על הפנים באופן קבוע. אתה משנה את השם למיכאל בן גבריאל, שם בייגלה על הראש ויוצא להיטיב עם האנושות. אתה מעביר זקנות את הכביש, מתנדב בבית תמחוי לחיות, תופס חניות רק כדי לפנות אותן לאנשים אחרים, מחייך לכאלה שחותכים אותך בכביש, משפריץ על נמלים מי סוכר במקום k300 ונותן לשליח של ההמבורגר טיפ של 50 שקל, למרות שהוא הביא לך סלט עוף במקום המבורגר כבש ושכח את הרטבים, כי תכ'לס מה זה כסף בינינו? בקיצור הולך ומפיץ אהבה ואושר בעולם.
הימים עוברים להם ואחרי איזה חצי שנה אתה מוצא את עצמך נוסע באוטו, מקלל את זה שבאוטו לידך כי מה הוא מסתכל עליי הדביל הזה, ויאללה שתיסע כבר זאתי שלפני גם כן תקועה בנתיב השמאלי, איך רואים שזאת אישה. ואתה מה רוצה עכשיו, להיכנס לנתיב שלי? הצחקת אותי עוף עוף מפה. מנהל איתו מלחמה סמויה של גז-ברקס-גז-ברקס ומנצח, איזה אושר עילאי! מחפש חניה 17 דקות שלמות בהן אתה רק מאחל דברים טובים לכל מי שנקרה בדרכך וגם לרון חולדאי שאחראי לכל הבעיות של החניה למרות שאתה בכלל בירושלים ולא בת״א, אבל מה זה משנה הכל אותו חרא, רגע יופי הנה מישהו יוצא. לא. הוא רק מתיישר. סעמק מה נהיית לי מהנדס? הלוואי תכנס בעץ שמאחוריך עם כל ההתיישרויות שלך, שתבלה מחר יום שלם ב- ״חמודי את עזאם פחחות וצבע לרכב״ ושיגרזנו אותך ברבע משכורת לפחות.
אתה עוצר לשנייה מסתכל במראה ושואל את עצמך מה נהיה ממך? איפה נעלם לו הרוגע התמידי שהיית שרוי בו אחרי שחזרת?
ואז אתה פוגש אותו, את זה עם הבייגלה על הראש שחזר עכשיו מקצה העולם, ואתה מזהה את זה על פי החיוך האלמותי למרות שגם הראסטה, הצמה הצבעונית, הזקן והקוף על הכתף די מסגירים את זה.
אז אתה מחליט לסגור מעגל, חותך לו את הצורה גונב לו את החניה, נועל את האוטו ועוזב את המקום שמח וטוב לב.
את הפוסט הזה כתבתי לפני משהו כמו שנתיים, כמה חודשים אחרי שחזרתי מהודו. הרגשתי את הכאפה המלטפת שמקבל כל אחד שחוזר מטיול ארוך. אז הנחתי לרגע את הצ'ילום וניסיתי דרך המקלדת להעביר את ההרגשה.
לאחר שפרסמתי את הפוסט הרגשתי שקלעתי לתחושות של כל מטייל שחוזר הביתה ובער בי הרצון לחשוף את נקודת המבט שלי על העניין לכמה שיותר אנשים. בחלומי ראיתי את הפוסט הופך לסרטון. בלי שום ניסיון ממשי בתחום (אם כמובן לא מחשיבים את העובדה שאני מצלם את אחיינים שלי מכסחים אחד את השני מידי פעם) פניתי לבחור בשם עילי שעשה כמה וכמה סרטונים אשר צדו את עיניי במרשתת. עילי אהב מאוד את הרעיון, ביחד הפכנו אותו לתסריט, גייסנו שחקנים, סגרנו לוקיישנים והרמנו הפקה. לתפקיד הראשי ליהקנו את גדי וילצ'רסקי הגאון שהתחבר לתסריט והתאים מאוד לדמות.
אז אחרי הרבה עבודה קשה עם לא מעט תיקונים וחפירות, הסרטון יצא לאור ואף שודר בצינור לילה. ולי? לי יש פוסט שהצלחתי להפוך למשהו שהגיע לכמה עשרות אלפי אנשים, דבר שבאותם רגעים שכתבתי את הפוסט לא האמנתי שיקרה. המסר ההודי הקלישאתי מכל הסיפור הוא – אל תפחדו לחלום אבל גם אל תשכחו לעשות צעדים לעבר החלום הזה. הצעדים שתעשו יקרבו את החלום ומרגע לרגע הוא יהפוך לבר השגה.
אז נכון אולי לא כתבתי פה את העונה הבאה של רמזור אבל בואנה זה אחלה כסף! לא רגע, התבלבלתי עם הפרסומת של חישגד.. אז נכון אולי לא כתבתי פה את העונה הבאה של רמזור אבל בואנה עוד כמה צעדים וגם החלום הזה יתגשם!
// ארז הדר