נעים מאוד, אני בן, נולדתי בקנדה ועשיתי עלייה לארץ עם המשפחה שלי כשהייתי בן שש. הדבר הראשון שאנשים שואלים אותי כשאני אומר להם איפה נולדתי זה "מה לעזאזל אתה עושה פה? מה אתה צריך את המלחמות, מה אתה צריך את היוקר מחייה וכל השחיתויות שמתנהלות כאן?".
בסדר, הם צודקים, באמת שיותר נוח ושקט לחיות במדינה שהצבא שלה מורכב מחיילים שעשו רובאי מינוס 3 ושבחדשות הדבר הכי מעניין זה כתבה על כלב שמשחק עם גור אריות. וכן, לפעמים כשאני רואה את התלוש שכר אל מול השכר לימוד, אני רוצה למרוט כל שיערה בראש ולתרום לחולי סרטן, אבל מצד שני אני ג'ינג'י אז לא נראה לי שיש טעם.
התשובה שאני אומר לכולם זה שאין לי ארץ אחרת, כי פה אני בן הקנדי – מראשון – הטריפוליטאי – הג'ינג'י – הג'וקר – הצ'ארמר, שם אני אהיה בן היהודי. שם אני זר ופה אני בבית.
מתוך עמוד הפייסבוק: I LOVE ISRAEL
הערך החברתי בישראל הוא ייחודי מאוד, יש לו אלמנט יותר חזק של נאמנות ואחווה. לדוגמה, אין בן אדם במדינה הזאת שלא יודע מי זה גלעד שליט. עכשיו, לכו תשאלו איזה אמריקאי רנדומלי אם הוא מכיר את בו ברגדהל שהיה שבוי בידי הטליבן מיוני 2009 ושוחרר לפני כמה חודשים.
אנחנו מתאחדים במצבים כאלה כי אנחנו יודעים שזה יכול לקרות גם לנו, לכל אחד מאיתנו יש איזה חבר/ בן דוד/ אח שהיה באיזו יחידה לוחמת, לכן אנחנו רגישים יותר לסוגיות כאלה, לכן אנחנו מאוחדים יותר.
כשעליתי לארץ זה היה קיץ והיה לי קצת קשה להתמודד בהתחלה עם השינויים, בעיקר המזג אוויר, אני רגיל לבובות שלג, מזחלות והוקי, עכשיו אני צריך להתרגל לחום, לחות ומטקות. עליתי לארץ בחופשה שבין גן לכיתה א', אז הפעם הראשונה שהכרתי ילדים בגילי הייתה ביום הראשון ללימודים. עכשיו תארו לכם ילד ג'ינג'י, עם מבטא כבד באנגלית, שצריך להתמודד עם ילדים חרא שרק מחפשים איך להקניט ולהציק לילד עם המבטא המצחיק.
אני הסתובבתי בילדותי עם אותם ילדים חרא כי אם אני לא יכול לנצח אותם עדיף לי להצטרף אליהם. הם היו אותם ילדים שהיו צוחקים על שמנים ועל המשקפופרים עם החצ'קונים, אף פעם לא אהבתי את זה ולפעמים הייתי חייב לזרום איתם כי אין מה לעשות, הם היו החבר'ה שלי.
גאה להיות ישראלי
באותה תקופה אני הייתי מוכן לחזור לקנדה בלי למצמץ בכלל, לא הרגשתי בבית, הרגשתי כנטע זר, ההורים שלי תמיד אמרו לי להסתכל על התמונה הגדולה ושזו המדינה שלנו ואסור לנו להתבולל.
אבא שלי נפצע במלחמת יום כיפור ושירת גם במשרד הבטחון לאחר השירות הצבאי שלו. עכשיו לך תגיד לאבא שלמרות שיש לו צלקות בירך ובכתף מרסיסים, ולמרות שהוא חזר לשרת את המדינה גם אחרי שהחלים מהפציעה, אני רוצה לחזור לקנדה כי כמה ילדים הסתלבטו על הרייש שהיה לי במבטא.
עם הזמן התאהבתי בכל הניואנסים הקטנים האלה שיש רק לנו הישראלים, ה-ח' וה-ע' של התימנים, ה-ר' של הרוסים, המוכר פלאפל שיאחל לך צום קל בפורים, זה השטויות שלנו שאנשים שלא גדלו לתוך זה לא יבינו את זה בכזו קלות, ומבחינתי אי אפשר שלא להתאהב בזה.
ואני אפילו לא התחלתי לדבר על צוק איתן. ההירתמות של כל עם ישראל למבצע הזה, ההתרגשות שעברה לי בגוף כשקיבלתי שיחת טלפון מהמש"קית מילואים שאמרה לי להיות בכוננות כי אולי יגייסו אותי בצו 8, איזו גאווה זו להיות ישראלי.
//בן סעדה