?If it makes you happy then why are you so sad
לפעמים אנחנו צריכים לעשות את הדברים שאנחנו הכי מפחדים מהם,
על מנת להראות לעצמנו את העוצמות שלנו,
גם אם זה אומר להכאיב בכל הכח לרגש שלנו,
רק כדי להצליח לקום ולהמשיך הלאה.
היא בן אדם חזק, אימפולסיבי ולא וותרן.
תופסת במשהו בכל הכח עד שהיא מקבלת אותו, אין דבר כזה לא.
וכך באמת היה, עם אמונה שלמה, גם כשהיו 99.99% אחוזי כישלון.
אמונה שלפעמים הוכיחה את עצמה כקצת עיוורת, הלכה וניסתה, עשתה הכל ולא ויתרתה, כי לפעמים יש ניסים, ותמיד חינכו אותה על משפט שעם אמונה משיגים הכל.
אבל זה גם היה לצד הפתגם, מה שצריך לקרות קורה, אם משהו צריך להיות שלך, הוא יהיה שלך.
art pics
תמיד טענתי שבסוף רואים רק את הטוב,
בתיכון, אנחנו רוצים להגיע לסוף י"ב, ואז מתגעגעים לתקופה.
בצבא, תמיד רוצים להגיע לסוף השירות, ואז אומרים שאלה היו הזמנים הטובים ביותר
וגם בקשר, בסופו, לרוב, זוכרים רק את הטוב.
למח שלנו יש תכונה מדהימה, גורם לנו לזכור את הדברים שנח לו לזכור.
מפה נובע הגעגוע, גם למשהו לא בריא, אני קוראת לזה אשליית הגעגוע, כי זה געגוע לא אמיתי.
וגם היא נפלה לגעגוע השקרי הזה, זכרה רק את הטוב, מנסה להדחיק את הרע,
הרגעים בהם הכעסת, נשארו מאחור.
הרגעים בהם לא הבנת, גם הם נזנחו.
הרגעים בהם התנהגת בטיפשות מוחלטת לא הספיקו להדביק את הפער במרתון של הזכרונות הטובים.
מה שנשאר זה כל הרגעים בהם הם צחקו, דיברו, חיבקו, והבינו אחד את השנייה.
וזה מה שגרם לה לאשליית הגעגוע.
יכול להיות שזה מה שהביא אותה לא לוותר, אף פעם.
אני האמת הפנימית שלה, אמרתי לה תמיד, בן אדם שבסופו של דבר מתנהג אלייך כאדם זר, לא ראוי להתייחסות שלך אליו.
והיא תמיד הייתה מגנה עליו בפני כולם, מלבד בזמנים שלה איתי, האמת הפנימית שלה.
לי היא הייתה אומרת שהיא מרגישה חרטה קטנה, על שניסתה כ"כ הרבה, על שנלחמה בעיוורון מוחלט, בלי לעצור שנייה ולחשוב האם זה שווה את כל זה, אולי חרטה על זה שניסתה כ"כ הרבה, אולי בגלל שהיא לא מאמינה שיש אנשים שיכולים להתנהג בצורה כזו לאדם שהיה חלק גדול מהחיים שלהם לתקופת זמן לא מבוטלת.
קצת התחיל להימאס לה מהבן אדם הזה, שכולו עמוס בבעיות, למה להיאבק כל הזמן במקום להנות?
היא כבר הרגישה שהיא לא צריכה את זה בחיים שלה, כמו שתמיד ניסיתי להמחיש לה.
art pics
ואני לעצמי חשבתי, טוב מאוד.
אולי זה מה שיגרום לה להבין שאין דבר כזה לא יכול,
ולטווח הארוך אולי זה טוב כי הוא לא טיפוס קל והיא לא צריכה להיות כבולה לאדם כזה, למרות שזה מושך אותה והיא הייתה מוכנה להתמודד עם כל הבעיות שלו.
אבל בראייה לרחוק, היא לא צריכה את זה בחיים שלה וכדאי ללכת לכיוון יותר קל להתמודדות.
הסוף לניסיונות, הסוף לתקווה, הסוף לאמונה בבן אדם הספציפי הזה, ובעיקר הסוף לגעגוע. קצת.
וכן, גם "לא" זו תשובה, אם היא רק הייתה נאמרת.
אני הייתי האמת הפנימית שלה, מראה לנפש, מוציאה את השמחה שבה, ולא את הקושי.
הסוף לניסיונות ריקים מתוכן וההתחלה לימים מלאים בשמחה.
וגם היא נפלה לגעגוע השקרי הזה, זכרה רק את הטוב, מנסה להדחיק את הרע,
הרגעים בהם הכעסת, נשארו מאחור.
הרגעים בהם לא הבנת, גם הם נזנחו.
הרגעים בהם התנהגת בטיפשות מוחלטת לא הספיקו להדביק את הפער במרתון של הזכרונות הטובים.
מה שנשאר זה כל הרגעים בהם הם צחקו, דיברו, חיבקו, והבינו אחד את השנייה.
וזה מה שגרם לה לאשליית הגעגוע.
יכול להיות שזה מה שהביא אותה לא לוותר, אף פעם.
אני האמת הפנימית שלה, אמרתי לה תמיד, בן אדם שבסופו של דבר מתנהג אלייך כאדם זר, לא ראוי להתייחסות שלך אליו.
והיא תמיד הייתה מגנה עליו בפני כולם, מלבד בזמנים שלה איתי, האמת הפנימית שלה.
לי היא הייתה אומרת שהיא מרגישה חרטה קטנה, על שניסתה כל כך הרבה, על שנלחמה בעיוורון מוחלט, בלי לעצור שנייה ולחשוב האם זה שווה את כל זה, אולי חרטה על זה שניסתה כל כך הרבה, אולי בגלל שהיא לא מאמינה שיש אנשים שיכולים להתנהג בצורה כזו לאדם שהיה חלק גדול מהחיים שלהם לתקופת זמן לא מבוטלת.
קצת התחיל להימאס לה מהבן אדם הזה, שכולו עמוס בבעיות, למה להיאבק כל הזמן במקום להנות?
היא כבר הרגישה שהיא לא צריכה את זה בחיים שלה, כמו שתמיד ניסיתי להמחיש לה.
art pics
ואני לעצמי חשבתי, טוב מאוד.
אולי זה מה שיגרום לה להבין שאין דבר כזה לא יכול,
ולטווח הארוך אולי זה טוב כי הוא לא טיפוס קל והיא לא צריכה להיות כבולה לאדם כזה, למרות שזה מושך אותה והיא הייתה מוכנה להתמודד עם כל הבעיות שלו.
אבל בראייה לרחוק, היא לא צריכה את זה בחיים שלה וכדאי ללכת לכיוון יותר קל להתמודדות.
הסוף לניסיונות, הסוף לתקווה, הסוף לאמונה בבן אדם הספציפי הזה, ובעיקר הסוף לגעגוע. קצת.
וכן, גם "לא" זו תשובה, אם היא רק הייתה נאמרת.
אני הייתי האמת הפנימית שלה, מראה לנפש, מוציאה את השמחה שבה, ולא את הקושי.
הסוף לניסיונות ריקים מתוכן וההתחלה לימים מלאים בשמחה.
//דניאל פלוס