ומה זה מה וזה?
שנתיים של פיתוח מיזם כתיבה שהפך להיות אתר מוביל ברשת ובית נוח לי ולעוד אנשים טובים אחרים.
בשבילי?
הגעתי למה וזה בפברואר 2013, אחרי שלוש שנים ללא כתיבה.
שלוש שנים בהם שכחתי כבר מי אני, מה אני רוצה לעשות עם עצמי, מה המטרה האמיתית ומה הסיבה האמיתית לקפיצה הארעית שלי לכדור הזה.
ומה וזה נפתח עבורי כפלטפורמה, כקנבס ריק – רק תציירי מה שעולה לרוחך.
איכשהו במהלך השנה וחצי האלו בהם אני חלק ממשהו יותר גדול ממני, גם אני התפתחתי.
נזכרתי קודם כל, למה אני כותבת. למה בכלל אני רוצה שאנשים ידעו את מה שאני חושבת, למה אני בכלל רוצה שיקראו אותי. נזכרתי בכמות האנשים שאני יכולה לשנות על ידי טקסט אחד.
נזכרתי פתאום איזה כיף זה לקבל הודעה ממישהו שלא הכרתי לעולם שאומרת ששיניתי אצלם משהו, או שנגעתי, או שהם לא האמינו שהם לא לבד.
נזכרתי כמה דברים אני יכולה לשנות על ידי הסברה נכונה, על ידי חשיפה של האמת לאנשים בפנים.
אחת הפעמים הראשונות שהפתיעו אותי במיוחד הייתה כשבלוגר כתב לי שבאמת שיניתי את הדרך שבה הוא מסתכל על אנשים, על נשים.
נזכרתי כמה כיף זה להכיר אנשים חדשים, עם תחומי עניין משותפים שפתאום באמת מעניינים אותי.
ויותר מהכל, התחלתי להזכר במי אני באמת.
זה קצת הזוי שכתיבה עשתה עבורי את כל זה, אולי החשיפה הועילה, ההיכרות עם מאות אנשים חדשים שאחרת לא הייתי מכירה אם לא הייתי נכנסת לפלטפורמה, הדלתות וההזדמנויות שנפתחו לי ועוד יפתחו לי.
"מה וזה" ליווה אותי באחת השנים הקשות בחיים שלי, והבודדות, בהן אנשים מהקהילה שהיו זרים לחלוטין חיממו לי את הלב.
ועכשיו אני זוכה לליווי צמוד ונחיתה רכה בארץ ופתאום העובדה שאני יכולה לקחת חלק באירועים ולהיות נוכחת פיזית מרגשת אותי.
בסופו של דבר, אני מודה על האנשים שהכרתי,
אנשים שבאמת למדתי לאהוב 'אהבה אמיתית', חברים שאני מקווה שילכו איתי לעוד הרבה שנים, גם אחרי שכבר לא יהיה אתר ולא מפגשים מאורגנים, אנשים שעוזרים לי בשעה שאני צריכה עזרה אמיתית מעבר ללקרוא פוסט או להעביר חצי שעה בצ'ט בפייסבוק.
ואני מודה להם.
ומקווה להמשיך לכתוב,
ולבנות אצל הקוראים את הפתיחות לשיוויון ולצדק.
ואל תשכחו – תאהבו את עצמכם ואת עצמכן.
//לודה גרקו