במסגרת תכנית המצפן התזונתי, שעוסקת בהפחתת סוכר ומלח ממוצרי מזון, תנובה הזמינה את הבלוגרים שלנו לתאר יום בחייהם: מתי הם אוכלים את הארוחה הראשונה שלהם ביום, כמה פעילות גופנית הם עושים וכמה אלכוהול הם שותים. אבל זה לא הכל. כל בלוגר קיבל התייחסות מיוחדת ופידבק אישי מהתזונאית של תנובה. בסוף הפוסט מחכה לכם הפתעה אישית!
אם יש דבר שאתם לא יודעים עליי (או שכן) זה שאני חולת פחמימות. זה אומר שאין ארוחה ביום שלי שלא מורכבת מפחמימה. היום שלי כל כך מטורף שאני חייבת משהו שיעזור לי להחזיק מעמד. ואין חברה טובה כמו – הפחמימה. אה, וגם יין. אבל נגיע לזה בהמשך.
8:30 מתעוררת ל 20 מיילים שלא נקראו, 5 וואטאפים, בודקת את ה LAST SEEN של טל לראות מתי היא הלכה לישון והאם התעוררה כבר, בדרך לצחצוח השיניים קוראת הודעות בפייסבוק ותוך כדי הצחצוח חושבת על רשימת המשימות להיום.
מתחיל יום חדש.
9:00 מתיישבת על המחשב עם הקפה של הבוקר. הקפה מחזיק אותי עד 11:00 ולאחרונה אני מסוגלת למשוך גם עד 13:00-14:00 ללא אוכל (זה המצב ב 3 מתוך 5 ימים בשבוע וזה בדרך כלל כשיש פגישות בשעות האלו). אבל יותר מזה – אין מצב. ועדיף שלא תמצאו בסביבתי כשאני רעבה. אני לא אקשיב למילה ממה שתאמרו.
11:00-14:00 בין פגישה לפגישה ונסיעות ברחבי מדינת ישראל (רק בשבוע האחרון אני וטל ביקרנו בשוהם, באירפורט סיטי, בהרצליה,רמת גן, נתניה) אני חוטפת סנדוויץ' (בלחמניה כמובן – כי מה פתאום שאבקש לחם דגנים אם יש לחמניה חמה שיצאה הרגע מהתנור..ואם יש בגט אז בכלל אני בעננים) בדרך כלל עם סלט טונה רווי מיונז או סלט ביצים רווי מיונז או אבוקדו וגבינה. מתה על אבוקדו! אה, אבל יש גם סלט בצד. ואני מוסיפה להכללל מלא מלא מלח. כי בלי מלח אין לי טעם לאכול בכלל. בימים שאני לא מספיקה לחטוף סנדוויץ' – אני או לא אוכלת כלום עד הצהריים או שטל מפנקת אותי בחטיף אנרגיה כדי המוח יעבוד טוב בפגישה.
צילום: (visualphotos.com)
הדרך לפגישה או מהפגישה תלווה בדרך כלל באינספור שיחות מלקוחות, וויז שנתקע לנו באמצע הדרך, מיילים שלא מפסיקים לזרום וצריך מענה לכולם, ואירגונים לאירוע החודשי המתקרב. אם לא הבנתם – אין רגע דל. מי אמר חופש ולא קיבל? אני!
לאנשים יש נטייה לחשוב שכשאתה הבוס של עצמך היום שלך מתנהל יותר בנחת – שכחו מזה. זה בדיוק ההיפך.
16:00-17:00 מתחילה לחפש מה אוכל לארוחת הצהריים. אני בדרך כלל חייבת ארוחה חמה כי ככה הורגלתי מהבית. אבל זה לא תמיד מתאפשר. תלוי איפה אני נמצאת.
זה יכול להיות פסטה טובה, פיתה במזנון של איל שני, או סלט גדול עם טחינה.
צילום: (visualphotos.com)
ביום נורמלי בדרך כלל יש לנו בין פגישה לשתיים בחוץ אז לרוב אנחנו גם אוכלות בחוץ. ב 18:00 בדרך כלל מגיעות הבייתה ואז כל אחת מתיישבת על המחשב להמשך עבודה. הרבה ישיבה ופחות מידי ספורט. לצערי חוץ מלצעוד ברחובות ממקום אחד למשנהו – אני לא עוסקת באף פעילות גופנית. יש לי מלא אנרגיות אבל אני מוציאה אותן בעיקר בלדבר עם לקוחות. הלוואי והייתי מוצאת זמן לספורט ולשחרור עוד אנרגיות אבל תמיד יש "משהו לעשות". בין לבין אני גם לומדת לתואר שני אז גם ללימודים צריך לפנות זמן. ובימים של לימודים לבחינות גם מנשנשים.. בקיצור , ההרגשה היא שהשנה אין יותר מידי זמן לנשום.
20:00 זמן לחברים! ולעיתים גם לפגישות עבודה מאוחרות על כוס יין.
אם יש דבר שאני משתדלת לא מוותרת עליו הוא חיי החברה שלי. שלושה מתוך חמישה ערבים אני בדרך כלל יוצאת. למסעדה חדשה שנפתחה בעיר, לבר שכונתי או לבית של חברים – העיקר למקום שיש בו יין. ואם אני לא יוצאת אז כנראה שאפתח בקבוק יין בבית. רוב הימים שלי מסתיימים עם כוס יין . לעיתים לבן ולעיתים אדום. אם נשארתי בבית ככל הנראה שאוכל ארוחה קלה כגון חביתה גבינה וסלט' אני פריקית של גבינות. כל סוגי הגבינות! גם השמנות וגם הרזות. זה לגמרי בא לידי ביטוי גם ב B 12 הנמוך שיש לי מאחר ואני לא מקפידה ולא ממש אוהבת לאכול בשר. אז אני מנסה לאחרונה לקבל אותו מברוקולי ואגוזי מלך. וגבינות גם הולכות טוב עם יין…
ואם החלטתי לצאת אולי אתפתה לפסטה חביבה או ברוסקטה עם ארטישוק וגבינות. העיקר שיש פחמימה.
1:30 הולכת לישון עם סדרה טובה ומיליון מחשבות על כל המשימות שיש לבצע מחר.
להורדת התפריט המתאים עבורכם לחצו:
//יעל מונרוב