את הסוף הזה יכולנו לקחת לשני כיוונים.
אם זה מצליח, ברור שזה סוף טוב. ואז נהיה השראה לכל האבודים שמחפשים את חוות הסוסים הלבנים והבעלים שלהם. החווה ממוקמת איפשהו בצד ימין.
אם זה יכשל, הבעלים של חוות הסוסים הלבנים ישמח למצטרפים חדשים. יודע שרק תאריך הכניסה ודאי. אין תאריך תפוגה. כמו מבוך המראות בלונה פארק. יש עסק מכלכל לכל מי שמזהה פוטנציאל בכשלון.
ברגעי היום אתה בטוח שאתה עושה את הדבר הנכון. מחליט על כיוון ועט עליו. בכל הכוח. בידיעה מוטעית שזה נכון הפעם.
מתוך עמוד הפייסבוק: Wild Horses
עד הלילה. תמיד בלילה משהו קורה. גם כשאתה עייף מת. גם אחרי נצח במשרד, ממוסמר לכסא הרבה אחרי שהבוס יצא. רק בשביל להמשיך לשבת מול האינטרנט. לקרוא על נמלת האינדים שיוצרת זהב מהצבתות. אולי זה שביב מידע שתוכל להרשים בזכותו מתישהו, להרגיש קצת על הגובה. אחרי שסגרת את המחשב, כי אפילו פיסת אלקטרוניקה צריכה לנום את שנת הלילה הסמויה לכמה שעות, אתה יוצא לרוץ, לנסות לתפוס את הנשימה. חוזר הביתה עייף ורעב, עדיין חסר אויר ומופסד אל מול הלילה, כדי לחמם במיקרו לחם עבש שחיכה ל 15 שניות תהילת החימום שלו. להניח את פרוסת הלחם על צלחת קטנה מידי להכיל, לשבת בראש חצי האי במטבח המשופץ לעייפה ולהלחם עם הבדידות שמזדחלת אליך מחדר השינה. ואז לעשות את אותה הפעולה שוב, אולי עם ממרח שונה על הלחם ובסוף לאכול אותו כשהקשה רותח והאמצא קפוא. כשאתה מביט בחלון הרחב הזה שפתחת, שוב תולים מעליך את הסדין הפרחוני שלהם.
חיכית לרגע הזה, להצמיד להם מיליון פתקים זועמים עם סיכות בטחון שאגרת רק לרגע הזה. אתה פרוסת לחם. בחוץ רותח והאמצע נשאר לך קפוא. כי עברת כבר יותר מידי, אתה תשכנע את עצמך. כי כולן לחוצות חתונה ועם שעון ביולוגי מזייף. אבל בלילה, לא משנה כמה עייף ומפוצץ מלחם תהיה, משהו קורה. אתה תצחק על זה שכולם חושבים שאתה הומו, ואז תבכה. כי אתה הומו, במובן האימפוטנטי של המילה. כי היא שכבה לידך חודשים, מייחלת לחמם את הקפוא שבפנים. והרותח שלך, שהתחיל מהוריד במצח, למרות שאתה בכלל לא מהם, הציף את הכל וגם אותה. והיית בטוח שזהו, עכשיו היא הולכת. ולמרות שהיא לא לחוצת שעון, כמו כל השאר שישנו בצד הזה של המיטה לפניה, זה כבר לא משנה לך.
היא כן. ניסתה להתקרב יותר מידי והצליחה לעבור את מחסום האש. נכוותה מהרותח שלך כל בוקר מחדש, חזרה לצד ימין של המיטה בבית שלה להצטנן קצת כדי לשוב ולחזור לצד ימין במיטה שלך. ואתה ניסית שהיא תכנס לך ללב הקפוא. משוכנע שהנה, עכשיו אתה פונה סוף סוף לצד של היד בלי השעון. זה יצליח. אתה תזרוק לה משהו על שלושה ילדים שכבר יש לך שמות בשבילם. היא תצחק שאתה כבר לא תספיק לשלושה ילדים, אבל תפנטז בשבילכם שזה אפשרי ואתה לא תבין כמה שאתה לא יכול. אבל אתה כבר לא יכול. עבר יותר מידי זמן בדירה ההרוסה שלך, שכיסית הכל בשיפוץ מודרני כדי שיהיה מקום לשבור שוב כדי לשים מקלחת לילדים. אמרו לך שמקלחון זה לא מתאים ובכל זאת החלטת לפנות שמאלה, חוות הסוסים הלבנים תשמח לעוד איזה אביר דמיקולו. האמנת שאתה יכול פעם אחת בחיים שלך לפנות לכיוון של היד בלי השעון. אבל שעון הדופק שלך, זה שמנסה להשיג את אותה נשימה אבודה חזק מידי בשביל לוותר לך על צד שמאל.
//קרין קובלסקי