לכל ייצור יש תפקיד בעולם הזה, מיצוי עצמי, שליחות איתה הוא ירד לעולם, מהנמלה ועד משה רבינו, יש כאלה שמוצאים את זה מהר, ויש כאלה שלא מוצאים בכלל, אפשר לבזבז חיים שלמים בחיפוש אחר המטרה, המציאות היא שלא הרבה מוצאים אותה, אינני מתיימר להגיד שמצאתי את שלי, אבל יש סיכוי טוב שאני בדרך. אני יהודי ציוני מאמין מסוג מיוחד במינו שעוד לא נברא כמוהו, שכן אין עוד אחד כמוני. יהודים טובים יותר ממני כבר היו ויהיו, אבל אולי יש בידי לשרת אותם ואת שאר העולם בדרך מיוחדת משלי.
כל העולם בדרכו שלו מצפה לגאולה, כל אחד יקרא לזה אחרת, יהודים מאמינים יקראו לזה, משיח, גאולה, תחיית מתים, אחרים יקראו לזה מציאות מתוקנת, או אחרית הימים. בגמרא מדברים על שתי אופציות שמציאות כזאת תבוא בעתיד, הראשונה היא בזמנה המתוכנן "בעיתה" כלומר אלוהים שתכנן את העולם הזה ושרטט את כל ההיסטוריה מראש, קבע זמן מסויים שבו הוא יגאל את העולם למציאות טובה יותר. אפשרות שניה היא "אחישנה", כלומר אם העולם כולו ועם ישראל בראשו יסורו מדרכם הרעה, יחיו בשלום ויתנהגו בהתאם, אלוהים ישנה את ההיסטוריה ויחיש את הגאולה (סנהדרין צח). כמו צ'יט במשחק, פשוט לדלג על כל השלבים ולהגיע לשלב הנפלא והאחרון, אפשר להתחבר לגמרא הזאת ואפשר שלא, אבל הרעיון להביא את העולם למציאות טובה יותר, למציאות של שלום אמיתי היא מציאות אפשרית, ראיתי את זה בעיניי הסחיות קורה.
אני מאמין גדול ב"אחישנה" וביכולות שלי לשנות סדרי עולם, למגר שנאה הנובעת מבורות ולהכריח חיים טובים יותר בשלושים ארבעים שנה שנותרו לי כאן. הדרך שלי להשיג אותה בעיני היא לאחד את העולם על ידי אהבה, ברור לי שקצת לפני אצטרך להתאחד עם אישתי, עם השכן ממול ועם הקרובים לי (ממש אבל ממש עוד לא שם), אבל בסופו של דבר כולנו נהיה אחד. וכשאני אומר כולנו אינני מתכוון רק ליהודים, עם ישראל הוא רק ההתחלה אני מאמין שגם אחינו הפלסטינאים, האמריקאים ושאר בני האדם על הכוכב הזה עלולים להתאחד איתי.
כשהייתי קטן בשבוע שעבר, כאדם דתי, אחד שיודע הכול על האמת, כיצד צריך וראוי לחיות באמת, חשבתי שכל השאר צריכים להשתנות ולחיות כמוני, החילוני יתעורר בתשובה, ישנה את אורח חייו, יחבוש כיפה לראשו ויפסיק ליסוע בשבת, החרדי יתפקח, יחבוש קסדה לראשו ויסתער לצידי במעלה הגבעה, וכשגדלתי אתמול, הבנתי שזו לא המטרה, אלוהים לא רוצה אחידות הוא לא מעוניין שכולנו נלבש את חולצת בית הספר הזהה, לכן הוא ברא אותנו שונים, כל אחד צריך למצוא טוב ולחפש לעשות טוב בעולם, גם אם הוא אוכל חזיר או לומד תורה חס ושלום, ותפקידנו הוא לחפש להיטיב, אפשר וצריך לדבר ולהתווכח, אבל אפשר לעשות את זה בכבוד ובהקשבה.
אתם בטח שואלים את עצמכם איזה טריפ לקחתי ואכן כשאתפכח אוכל למסור לכם את המתכון, אבל מעבר להרי הציניות שטיילתי ואני עדיין צועד בגאון בתוכם. ודאי תסכימו איתי שאפשר להחליט לאהוב, אפשר לחיות אחרת. כולנו היינו ב"צוק איתן", חלקנו חיילים השאר אזרחים, ראינו איך עם מתאחד סביב משבר. (וכן גם המשבר של העם היושב בעזה) וכולנו תמהים איך זה קורה שיום אחרי אני אקלל בפקק את הקצין שעקף אותי ברמזור, או אתעצבן על האזרח הנהדר שדחף לי תחתונים וממתקים מרוב אהבה ודאגה בזמן המלחמה ועכשיו בא לי להרוג אותו כאשר הוא עוקף אותי בתור לבנקאי.
//אריאל אנסבכר